מיתוסים על מריחואנה

  • מאת:

    admin
  • קטגוריה:

    כללי
  • תאריך:

    10 מאי, 2010
banner
banner

טענה:

שימוש במריחואנה בזמן הריון פוגע בעובר

בקמפיינים נגד סמים עולה האשמה חריפה שילדים ניזוקים נזק בלתי הפיך עקב שימושן של האמהות בסמים במהלך ההיריון. כיום, לעתים תכופות נטען שמריחואנה גורמת לפגמים מלידה וליקויי התפתחות.

העובדות

מספר מחקרים טענו שדווח על משקל נמוך בזמן הלידה ואי-תקינויות גופניות בקרב תינוקות שנחשפו למריחואנה ברחם. אולם, כשנוקו גורמים אחרים הידועים כמשפיעים על תוצאות ההיריון, כגון גיל האם, מעמד סוציו-אקונומי ושימוש באלכוהול וסמים, הקשר בין שימוש במריחואנה והשפעות שליליות על העובר נעלם.

מחקרים רבים נוספים נכשלו במציאת השפעות שליליות כתוצאה מחשיפה למריחואנה. ובכל זאת, כשמתגלות תוצאות שליליות, הן נוטות לזכות לפרסום רב, ללא קשר לאיכות המחקר.

* תכופות טוענים בימינו ששימוש במריחואנה בזמן הריון גורם ללוקמיה בילדות. הבסיס לטענה זו הוא מחקר בודד, במסגרתו הודו 5% מהאימהות לילדים חולי לוקמיה בשימוש במריחואנה לפני או במשך ההיריון. לאחר מכן יצרו "קבוצת בקרה" של אמהות עם ילדים בריאים שנשאלו טלפונית לגבי שימוש בסמים בעבר. חמשת האחוזים המדווחים של שימוש במריחואנה שימשו כדי לחשב סיכון גדול פי 10 ללוקמיה בילדים שנולדו למשתמשות במריחואנה. בהתחשב בסקרים הלאומיים המראים ששכיחות השימוש במריחואנה עומדת על 10%, כמעט ודאי שהאימהות ב"קבוצת הבקרה" השתמשו בסמים ולא דיווחו על כך באוזני זרים בטלפון.

כמו כן, נעשה שימוש ב2 מחקרים כדי להוכיח שנגרם נזק עוברי כתוצאה משימוש במריחואנה. במסגרת מחקרים אלה נבחנו שוב ושוב ילדים של משתמשות במריחואנה. אולם בבחינה מדוקדקת יותר, נראה שהשפעות המריחואנה מינימאליות אם קיימות בכלל.

* אחרי מציאת חסר קל בתגובה לגירוי ויזואלי בקרב תינוקות שזה עתה נולדו, לא נמצא הבדל בגיל חצי שנה, שנה, שנה וחצי או שנתיים. בגיל 3, ההבדל היחיד (אחרי ניקוי משתנים מבלבלים) היה שילדים של מעשנות קלות הציגו כישורים פסיכו-מוטוריים טובים יותר. בגיל 4, ילדים של מעשנות כבדות (18.7 ג'וינטים לשבוע בממוצע) קיבלו ציונים נמוכים יותר בתת-סעיף אחד של מבחן סטנדרטי של התפתחות ורבלית. בגיל 6, אותם ילדים קיבלו ציונים נמוכים יותר במשימה אחת על המחשב- שמדדה "ערנות" או "דריכות". בעשרות סעיפים ותתי-סעיפים אחרים מעולם לא נמצאו הבדלים.
* במחקר אחר, מבחני איי.קיו סטנדרטיים ניתנו לבני 3 שנחשפו למריחואנה ולבני 3 שלא נחשפו. החוקרים לא מצאו הבדלים בציונים הכלליים. אולם ע"י פילוח המדגם לפי גזע, הם מצאו- בקרב ילדים אפרו-אמריקאיים בלבד- ציונים נמוכים יותר בתת-סעיף אחד עבור אלה שנחשפו במהלך השליש הראשון של ההיריון, וציונים נמוכים יותר בתת-סעיף אחר עבור אלה שנחשפו במהלך השליש השני.

למרות שהגיוני לייעץ לנשים הרות להימנע משימוש ברוב הסמים, כולל מריחואנה, המשקל של הראיות המדעיות מצביע על כך שלמריחואנה יש מעט השפעות שליליות על התפתחות העובר האנושי

טענה:

מריחואנה גורמת למחלות ריאות

תכופות נטען שעשן המריחואנה מכיל ריכוזים גבוהים כל כך של חומרים הגורמים לגירוי הריאות, שהסיכון שמעשני מריחואנה יפתחו מחלת ריאות שווה או גדול מזה של מעשני טבק.

העובדות

פרט לרכיביהם הפסיכו-אקטיביים, עשן מריחואנה ועשן טבק הם כמעט זהים. בגלל שרוב מעשני המריחואנה שואפים יותר עמוק ומחזיקים את העשן בריאותיהם, עלול להצרך יותר חומר מסוכן בכל סיגריה. מכל מקום, מה שמשנה זה הנפח הכולל של שאיפת החומרים המגרים את הריאות ולא הכמות הנמצאת בכל סיגריה.

* רוב מעשני הטבק צורכים יותר מ10 סיגריות ביום וישנם כאלה הצורכים 40 או יותר. מעשני מריחואנה קבועים צורכים יותר מ3-5 סיגריות ביום לעיתים רחוקות בלבד, ורובם צורכים הרבה פחות. לכן, כמות החומר המגרה הנשאף כמעט אף פעם לא מתקרבת לזו הנשאפת ע"י מעשני טבק.

אנשים המעשנים מריחואנה בתכיפות חווים סימפטומים שליליים במערכת הנשימה כתוצאה מהעישון, כולל שיעול כרוני, ליחה כרונית, וצפצופים בנשימה. אולם המחקר הקליני היחיד ה prospective מראה שאין הגדלה של הסיכון לפתח מחלת ריאות חמורה (ברונכיטיס כרוני ונפחת).

* מאז 1982, חוקרים באוניברסיטת UCLA העריכו תפקוד ריאות ומאפייני תאים של הסמפונות במעשני מריחואנה בלבד, מעשני טבק בלבד, אנשים המעשנים גם טבק וגם מריחואנה ואנשים שאינם מעשנים. למרות שנמצאו שינויים אצל מעשני מריחואנה בלבד, הם הרבה פחות ניכרים מאשר אלה שנמצאו אצל מעשני טבק.
* השינויים שנגרמו על ידי המריחואנה אף היו שונים, והתרחשו בעיקר בנתיבי האוויר הגדולים של הריאות- לא נתיבי האוויר הקטנים הפריפריאליים המושפעים מעשן הטבק. היות ודלקת בנתיבי האוויר הקטנים היא הגורמת לברונכיטיס כרוני ולנפחת, יתכן ומעשני מריחואנה לא יפתחו מחלות אלה.
(marijuana smokers may not develop these diseases. 22 )

במסגרת סקר אפידמיולוגי (חקר מגיפות), נתנו כ1200 נבדקים מידע על עישון ותפקוד ריאות במרווחי זמן של שנתיים. אחוז גדול מהנבדקים עבר בדיקות תפקוד ריאות. למרות שלקבוצה קטנה שדווחה על עישון מריחואנה בעבר היו אי תקינויות בריאות, למעשני מריחואנה בהווה לא היתה הפחתה משמעותית בשום תפקוד של הריאות.
אין שום נתונים אפידמולוגיים או נתונים קליניים מצטברים שביכולתם להעלות את האפשרות/להציע שמעשני מריחואנה בלבד מפתחים סרטן ריאות. אולם, היות וחלק מהשינויים בתאי הסמפונות נראים טרום-סרטניים, אפשרי שקיים סיכון מוגבר לסרטן בקרב אנשים המעשנים מריחואנה בתכיפות.
היות והסיכונים לריאות המשויכים למריחואנה קשורים בעישון, הסכנה אינה קיימת בצורות צריכה אחרות. עבור מעשנים מושבעים, הסיכון לריאות יכול להצטמצם בעזרת מוצרים חזקים יותר, המייצרים השפעה פסיכו-אקטיבית רצויה בפחות שאיפת חומרים המגרים את הריאות. אפשר גם לעודד מעשנים לוותר על שאיפה עמוקה והחזקת האוויר, המגבירות את ספיגת הסם אך במעט. לבסוף, סיכון לריאות יכול להיות מופחת אם המריחואנה תעושן בבאנגים במקום בסיגריות

טענה:

המריחואנה היא סם חסר ערך תרפויטי

הצעות להפוך את המריחואנה לזמינה מבחינה חוקית כתרופה נתקלות בטענה שישנם סמים בטוחים ויעילים יותר, כולל גרסה סינטטית של דלתא-9-THC, המרכיב הפעיל העיקרי במריחואנה.

העובדות

במשך אלפי שנים, ברחבי העולם, אנשים השתמשו במריחואנה לטיפול במגוון מצבים רפואיים.

היום, בארה"ב, שימוש כזה הוא אסור. למרות ש36 מדינות אישרו חקיקה לשימוש במריחואנה כתרופה, החוק הפדראלי אינו מאפשר את הפיכת המריחואנה לחוקית וזמינה עבור חולים.

מספר מחקרים הראו שמריחואנה אפקטיבית בהפחתת בחילה והקאה, הורדת הלחץ התוך-עיני המתקשר עם גלאוקומה, והפחתת עוויתות שרירים. כיום, אנשים רבים משתמשים במריחואנה למטרות אלה ואחרות, למרות מעמדה הבלתי חוקי.

* אנשים העוברים כימותרפיה מצאו שעישון מריחואנה יעיל נגד בחילה- תכופות יעיל יותר מתרופות פרמקולוגיות זמינות. אכן, 44% מהאונקולוגים שהשתתפו בשאלון אמרו שהמליצו על מריחואנה לפציינטים חולי סרטן; אחרים אמרו שהיו ממליצים עליה לו היתה חוקית.
* גם אלפי חולי איידס מעשנים מריחואנה כדי לטפל בבחילה ובהקאות הקשורים במחלה ובטיפול התרופתי (AZT drug therapy). היות והיא מגבירה את התיאבון, מריחואנה גם נותנת מענה להרזיה המתקשרת למחלה ומאפשרת לחולים לעלות במשקל ולהאריך את חייהם.

ב1986 שווקה בארה"ב כמוסת דלתא-9-THC סינטטית (מרינול), והתוויתה היתה לשימוש כנוגד בחילה. על אף יעילות מסוימת, למוצר מספר חסרונות רציניים, כולל עלות גבוהה. לדוגמה, חולה הצורך 3 קפסולות של 5 מ"ג ביום יוציא מעל ל5000$ בשנה עבור השימוש במרינול. בהשוואה למוצר הטבעי יש למרינול גם חסרונות פרמקולוגיים.

* בגלל שTHC הנצרך בבליעת קפסולות חודר לזרם הדם באטיות, הוא מניב ריכוזי scrum נמוכים יותר עבור כל מנה.
* THC הנצרך בבליעה נשאר בגוף יותר זמן בריכוזים יעילים, ויותר ממנו הופך לתרכובת אקטיבית בתהליך חילוף החומרים; לכן הוא יוצר אפקטים פסיכו-אקטיביים לא נעימים לעיתים תכופות יותר.
* בחולים הסובלים מבחילה, בליעת הקפסולות עצמה עלולה לעורר הקאה.

בקיצור, עישון מריחואנה גולמית יעיל יותר באספקת THC, ובמקרים מסוימים עשוי להיות יותר אפקטיבי.

אי החוקיות המתמשכת של מריחואנה רפואית מבוססת על שיקולים פוליטיים יותר מאשר על שיקולים מדעיים. למרות שבמשך שנות ה70 הממשלה תמכה בחקר הפוטנציאל התרפויטי של המריחואנה, תפקידה הפך לחסימת מחקר חדש והתנגדות לכל שינוי במעמדה החוקי של המריחואנה

טענה:

מריחואנה גורמת לנזק מוחי

מבקרים מצהירים שמריחואנה פוגעת בתאי מוח ושנזק זה גורם לאובדן זיכרון, ליקויים קוגניטיביים וקשיי למידה.

העובדות

הבסיס המקורי לטענה זו היה דיווח שבבדיקות שלאחר המוות נמצאו שינויים מבניים במספר אזורים במוח של שני קופים שנחשפו לTHC. בגלל ששינויים אלה עירבו בראש ובראשונה את ההיפוקמפוס, איזור בקליפת המוח המשחק תפקיד חשוב בלמידה וזיכרון, ממצא זה מעלה את האפשרות של תוצאות שליליות אפשריות עבור משתמשי מריחואנה אנושיים.

* מחקרים נוספים, במכרסמים, דיווחו על נזקים דומים במוח.
* אולם, כדי להשיג את התוצאות האלה, היה צריך לתת כמויות מאסיביות של THC, עד פי 200 מהמינון הפסיכו-אקטיבי לבני אדם. למעשה, מחקרים בהם נתנו מינון של פי 100 מהמינון לבני אדם לא הצליחו לחשוף שום נזק.

במחקר האחרון שפורסם נחשפו קופי רזוס לעשן בשאיפה דרך מסכת פנים בכמות שוות ערך ל4-5 ג'וינטים ליום במשך שנה אחת. כשהומתו הקופים 7 חודשים לאחר מכן, לא נצפו שינויים במבנה ההיפוקמפוס, בגודל התאים, במבנה התאים, או בקונפיגורציה הסינפטית של היפוקמפוס. הכותבים מסכמים:

* "אמנם נצפו אפקטים התנהגותיים ונוירו-אנדוקרינליים במשך החשיפה של הקופים לעשן מריחואנה, אולם לא נצפו שרידי השפעות נוירו-פתולוגיות ונוירו-כימיות של חשיפה למריחואנה 7 חודשים אחרי משטר עישון מריחואנה שנמשך שנה.”

כך, 20 שנה אחרי הדיווח הראשון על נזק מוחי בשני קופים שנחשפו למריחואנה, הטענה לגבי נזק לתאי מוח הופרכה ביעילות.

מעולם לא נערכו שום בדיקות של מוחות אנושיים. לעומת זאת, מחקרים רבים מספור חקרו את השפעת המריחואנה על תפקודים קוגניטיביים הקשורים למוח. רבים מיישמים מודל ניסיוני- בו נותנים למושאי המחקר מריחואנה בתנאי מעבדה, ואז משווים אותם לקבוצות בקרה במגוון מדדים המערבים תשומת לב, למידה וזיכרון.

* במספר מחקרים, לא התגלו שום הבדלים משמעותיים. למעשה, יש מחקר חשוב המדגים ששיכרון ממריחואנה לא פוגם ביכולת לשלוף מהזיכרון מידע שנלמד קודם לכן. אולם, יש הוכחות שמריחואנה, במיוחד במינונים גבוהים, עלולה לפגום ביכולת של המשתמש להפוך מידע חדש לזיכרון לטווח ארוך.

ישנה הסכמה כללית על כך שתחת השפעת מריחואנה הלמידה פחות יעילה, אולם אין שום הוכחה לכך שמשתמשי מריחואנה, אפילו משתמשים לטווח ארוך, סובלים מנזק תמידי. אכן, מחקרים רבים מספור, המשווים משתמשי מריחואנה עם קבוצות בקרה של לא מעשנים, לא מצאו שום הבדל משמעותי בלמידה, היזכרות, או פונקציות קוגניטיביות אחרות.

טענה :

מריחואנה היא סם ממכר

לעיתים תכופות מצהירים שמריחואנה ממכרת ביותר ושכל הגדלה בשכיחות/תדירות השימוש תוביל באופן בלתי נמנע להגברת ההתמכרות.

העובדות

מיסודם בכל הסמים ניתן להשתמש "באופן ממכר", והדבר נעשה על ידי חלק מהאנשים. אולם כדי שסם יזוהה כממכר ביותר, נדרשות ראיות לכך שמספר מהותי של משתמשים נכשלו שוב ושוב בניסיונותיהם להפסיק את השימוש ופיתחו דפוסי שימוש שמפריעים לפעילויות אחרות בחייהם.

סקרים אפידמיולוגיים לאומיים מראים שהרוב הגדול של האנשים שחוו ניסיון עם מריחואנה לא הופכים למשתמשים קבועים.

ב1993, מבין אמריקאים בגילאי 12 ומעלה, כ34% השתמשו במריחואנה מתישהו במשך חייהם, אך רק 9% השתמשו בשנה האחרונה, 4.3% בחודש האחרון ו2.8% בשבוע האחרון.

מחקר longitudinal של צעירים שנסקרו לראשונה בתיכון מצא אף הוא אחוז גבוה של "שיעור הפסקת השימוש" במריחואנה. 77% השתמשו בסם, 74% מאלה לא השתמשו בשנה האחרונה ו84% לא השתמשו בחודש האחרון.

מובן שאפילו אנשים הממשיכים להשתמש במריחואנה במשך מספר שנים או יותר אינם בהכרח "מכורים" לסם. הרבה משתמשים קבועים, כולל הרבה מהמשתמשים על בסיס יומי, צורכים מריחואנה באופן שאינו מפריע לפעילויות אחרות בחייהם, ויתכן שבמקרים מסוימים מעצים אותן.

ישנן ראיות מועטות בלבד שמריחואנה מייצרת תלות גופנית ותסמיני גמילה בבני אדם.
כשניתנה לנבדקים אנושיים מנה יומית של 180-210 מ"ג THC בבליעה- מנה המקבילה ל15-20 ג'וינטים ביום, הפסקה פתאומית גרמה לסימפטומים שליליים, כולל הפרעות בשינה, חוסר מנוחה, בחילה, ירידה בתיאבון והזעה. עורכי המחקר פירשו סימפטומים אלה כראיות לתלות גופנית. אולם, הם הבחינו בטבעה המתון יחסית של התסמונת, ונותרו ספקניים באשר לשאלה האם היא מתרחשת כשמריחואנה נצרכת במינונים ובמצבים רגילים. אכן, כשמרשים לבני אדם לשלוט בצריכה, לא מתקבלים תסמיני גמילה שליליים אפילו בעקבות מינונים גבוהים.
תסמיני גמילה התקבלו בחיות מעבדה לאחר מתן מינונים גבוהים מאוד. לאחרונה, בוועידה שמומנה על ידי NIDA, חוקר תיאר תצפיות שלא פורסמו שעירבו חולדות שטופלו מראש בTHC ואז קיבלו מנה של חוסם רצפטורים קנבואידיים. שלא במפתיע, הדבר גרם לגמילה פתאומית, בעקבות ריקון הרצפטורים מהסם. ממצא זה אינו רלוונטי לגבי משתמשים אנושיים, שבעת הפסקת השימוש חווים חיסור הדרגתי של הTHC מהרצפטורים.

המפרסמים הנלהבים ביותר של טבעה הממכר של המריחואנה הם מספקי טיפול, שבשנים האחרונות קיבלו יותר ויותר משתמשי מריחואנה מבוטחים/בעלי ביטוח בריאות לתוכניות הגמילה שלהם. השימוש הגובר בטכנולוגיות איתור סמים במקומות עבודה, בתי ספר ועוד, יצר אף הוא קבוצה של משתמשי מריחואנה המגדירים עצמם כ"מכורים" בכדי לקבל טיפול במקום עונש.

טענה:
מריחואנה גורמת לתסמונת חוסר מוטיבציה

נאמר כי למריחואנה השפעה מזיקה על החברה משום שהיא הופכת את המשתמשים לפאסיביים, אדישים, לא פרודוקטיביים ולא מסוגלים או לא מעוניינים לעמוד במחויבויותיהם.

העובדות

הקונספט של תסמונת חוסר מוטיבציה הופיע לראשונה בשנות ה60 המאוחרות,  בתקופה בה השימוש במריחואנה בקרב בני נוער אמריקאיים עלה. בשנים שחלפו מאז, למרות העדר הגדרה מוסכמת של הקונספט, חוקרים רבים מספור ניסו לאשר את קיומו.
מחקרים גדולים של תלמידי תיכון לא מצאו באופן כללי שום הבדל בממוצע הציונים בין משתמשי מריחואנה ללא משתמשים.  מחקר אחד מצא ציונים נמוכים יותר בקרב תלמידים שדיווחו כי הם משתמשים במריחואנה על בסיס יומי, אולם עורכי המחקר נכשלו בניסיונם לזהות יחסי סיבה ותוצאה בין השניים והסיקו ששתי התופעות היו חלק ממערכת מורכבת של בעיות חברתיות ורגשיות הקשורות זו בזו.
במחקר שנערך לאורך זמן בקרב תלמידי אוניברסיטה, אחרי ניקוי גורמים אחרים, נמצא כי למשתמשי מריחואנה ציונים גבוהים יותר מאשר ללא משתמשים וכי הם בעלי סיכוי שווה להשלמת השכלתם בהצלחה.  מחקר אחר מצא כי משתמשי מריחואנה באוניברסיטה השיגו תוצאות גבוהות יותר במדדים מתוקננים של "ערכים להישגיות".
גם מחקרי שטח שנערכו בג'מייקה, קוסטה ריקה ויוון לא מצאו הוכחות לקיומן של אוכלוסיות משתמשי מריחואנה שלקו בתסמונת חוסר מוטיבציה.
במדגמים אלה של זכרים ממעמד הפועלים, העבר החינוכי והעבר התעסוקתי של משתמשי מריחואנה היו לרוב דומים לאלה של לא משתמשים. למעשה, בג'מייקה נהגו תכופות לעשן מריחואנה במהלך שעות העבודה כאמצעי להגברת התפוקה.
תוצאות מחקרי מעבדה היו עקביות כמעט באותה המידה.

במחקר מסוים שארך 94 יום, למריחואנה לא היתה השפעה משמעותית על למידה, ביצועים או מוטיבציה.

במחקר נוסף שארך 31 יום, נבדקים שעישנו מריחואנה עבדו יותר שעות מאשר קבוצת הבקרה והגישו מספר שווה של אסימונים המייצגים כסף מזומן בסיום המחקר.

אולם במחקר קנדי שדרש מהנבדקים בקבוצת המריחואנה לצרוך מינונים גבוהים באופן חריג, נרשמה ירידה מסוימת ביעילות העבודה בימים שאחרי השימוש.

בלי ספק, כשמשתמשים במריחואנה בצורה הגורמת לשיכרון כמעט תמידי, סביר להניח שפעילויות אחרות יוזנחו.
מכל מקום, משקל הראיות המדעיות מחזק את האפשרות שאין שום דבר בתכונותיו הפרמקולוגיות של הקנאביס שמשנה גישה, ערכים, או יכולות הקשורים בעבודה.


אהבתם את הפוסט? שתפו אותנו בפייסבוק גוגל ובטוויטר!

תגובות

3 תגובות למאמר “מיתוסים על מריחואנה”

  1. אחד
    אוקטובר 4, 2010

    זה תורגם מהספר של לין זימר וג'ון מורגן marijuana myths marijuana facts?

  2. רפי
    אוקטובר 9, 2010

    כתבה מעולה

  3. סטודנט
    נובמבר 9, 2010

    כתבה נחמדה. אבל כמו שאני לא אוהב שהאנשים נגד מריחואנה כותבים "מחקרים מראים", "מחקרים הוכיחו" וכד' בלי לתת הפניה, גם כאן המצב זהה. אני רוצה לקרוא בעצמי ולהבין את הבעיתיות של המחקרים של כל כיוון. בבקשה תוסיף ביבלוגראפיה על מנת לתת יותר כוח לכתבה.
    תודה

הוספת תגובה:


evetopics