בסקר שנערך בקרב יותר מ-500 מטופלים במריחואנה רפואית שמטרתו הייתה לבחור "מה הוא הזן הטוב ביותר לטיפול במצבים רפואיים שונים", התקבלו התוצאות הבאות עבור העדפות הזנים של המטופלים:

• אינדיקה - 127 מטופלים המהווים 25%
• זנים שרובם אינדיקה 66 מטופלים המהווים 13%
• שילוב של אינדיקה\סאטיבה – 90 מטופלים המהווים 18%
• זנים שרובם סאטיבה – 64 מטופלים המהווים 13%
• סאטיבה בלבד – 68 מטופלים המהווים 13%
• לא יודע או לא מבחין בין הזנים – 96 מטופלים המהווים 19%.

* מבצעי הסקר לקחו בחשבון את העובדה שזנים שונים של מריחואנה יכולים לסייע לסוגים שונים של מחלות ומצבים רפואיים, ולכן יתכנו הבדלים בעדויות המטופלים, לדוגמא טיפול במיגרנה מגיב טוב יותר לטיפול בעזרת זנים של סאטיבה בעוד עוויתות שרירים מטופלת בצורה מוצלחת יותר בעזרת זני האינדיקה. זני סאטיבה באופן כללי הם בעלי תכולת THC גבוהה יותר ותכולת CBN  גבוהה יותר, בעוד זני האינדיקה הם בעלי תכולת CBD  גבוהה יותר.

המרכיב הפסיכואקטיבי במריחואנה – THC הוא האחראי על תחושת ה-"היי"  בעוד CBN הוא תוצר לוואי הגורם לתחושת העייפות משימוש במריחואנה, והמרכיב CBD הוא חומר ללא תכונות פסיכואקטיביות אשר לו תכונות רפואיות רבות הנבדקות כיום במחקרים רבים.

אחת התופעות הבולטות ביותר בסקר שנערך היא העובדה שכמעט אחד מתוך  5 מטופלים (96 סה"כ) לא ידע להגיד בכלל באיזה זן הוא משתמש בעוד לכ-50% מתוך 96 אלו לא היה אכפת בכלל איזה זן יסופק לו מכוון שלא הרגיש שום הבדל משמעותי בהשפעות הזנים השונים על מצבו הרפואי. בבחינת המאזן של 38% מהמטופלים אשר העידו שהם מעדיפים את זני האינדיקה או שרובם אינדיקה לעומת 26% מהמטופלים שהעידו שהם מעדיפים את זני הסאטיבה או שרובם סאטיבה – נראה שהאינדיקה היא המנצחת הרשמית  אך לא בהבדל משמעותי, ללא ניתוח רשמי של ותוצאות מעבדה של תכולת הקנבינואידים בזנים אלו, לא ניתן להסיק מסקר זה מסקנה מדעית ברורה. המסקנה היחידה שאכן ברורה היא שרוב המטופלים המודעים לנושא הזנים יודעים מה הזן שמסייע להם ואיך לסווג אותו כמתאים למצבם הרפואי.

הסקר המקורי:

http://www.letfreedomgrow.com/articles/poll020611.htm

 

מה דעתכם?

מחקר השוואתי – תרופות שונות תוצאות שונות.



טיפולים בכאבים כרוניים בקרב אנשים בעלי פגיעות בעמוד השדרה: מחקר סקר

תקציר: מבט אוביקטיבי: על מנת לקבוע את הרמה ומשך ההקלה בכאבים על-ידי טיפול ספציפי בכאב, בשימוש על יחידים בעלי פגיעות בעמוד השדרה (SCI) שיש להם כאב כרוני.

מודל : סקר הנשלח בדואר.

מערך: הקהילה

משתתפים: המשתתפים היו 117 יחידים בעלי פציעות טראומתיות בעמוד השדרה, בני 18 ומעלה אשר דיווחו על בעיות של כאבים בעמוד השדרה.

מדדי תוצאה עיקריים: שאלות נערכו במהלך ולאחר שימוש ב-26 טיפולים שונים בכאב, התנאי היה כמות ההקלה בכל טיפול ואורך הזמן של כל הקלה באב שבדרך כלל נבחנה.

תוצאות: התרופות שניתנו לניסיון היו בדרך כלל  אנטי דלקתיות ולא סטרודיאליות (71% ניסו אותם) ואצטמופין (נוסו על-ידי 70%). עדיין נעשה שימוש בתרופות אלה על ידי יותר מחצי מהמטופלים שניסו אותם. אופואידים הפיקו את הרמה הגבוהה ביותר של הקלה בכאבים  (בממוצע של סולם 1-10, ממוצע, 6.27, 6.3.05 (סטיית תקן) בסולם של 1-10, עם 0 הקלה מוחלטת) אבל לא היה סביר שאלו שניסו אותם ימשיכו אותם . למרות ש-38% מהמגיבים בעלי הכאב ניסו גבפטיין, רק 17% המשיכו להשתמש בו וממוצע ההקלה בכאב היה מתון מאוד (ממוצע 3.32 6.3 3.03 בסולם של הקלה 1-10). 73% מהמגיבים ניסו לפחות 1 או 7 טיפולים אלטרנטיביים בכאב והרוב ניסה לעיתים קרובות עיסויים, מריחואנה ודיקור. ההקלה הגדולה ביותר הייתה דרך עיסוי (ממוצע, 6.05 6.2 2.47) בסולם של הקלה 1-10 ומריחואנה רפואית (ממוצע, 6.62 2 2.54 מסולם של הקלה 1-10). ההקלה מהטיפולים השונים, כולל רו התרופות, בדרך כלל נמשכה רק מספר דקות או שעות, אולם טיפוליפ אלטרנטיביים להקלה בכאב כגון, עיסוי, דיקור והיפנוזה דווחו שנמשכו לפחות מספר ימים ב-25% מתוך 33% מאלו שניסו את אותם טיפולים.

מסקנות: הרבה מהמטופלים לא מצאו הקלה מספקת בכאבים מהתרופות שבדרך כלל נרשמו להם. יש לקחת בחשבון טיפולים אלטרנטיביים כטיפול נוסף כאופציה בקרב האוכלוסיה.

הקדמה:

כאב כרוני נותר בעיה משמעותית בהרבה מקרים של פגיעות בעמוד השדרה (SCI). מידע שנאסף לאחרונה מהמודל הלאומי למערכת הפגיעות בעמוד השדרה, מראה כי שכיחות הכאב מדורגת מ-81% בשנה שלאחר הפציעה ועד ל-82.7% לאחר 25 שנים. מחקרים מראים כי אנשים בעלי פגיעות בעמוד השדרה מדווחים הרבה פעמים בעיות של כאבי שרירים ו/או מחלות עצבים ו/או כאבים מתחת לרמה של הפציעה, שניהם יכולים להיות מאוד עיקשיים בתגובה לטיפול. ניסיונות לטפל בבעיות של כאבי שרירים בדרך כלל מתמקדות בהערכה והדגשה של הפתולוגיה או של התנאים המחמירים כגון מצב ירוד או שימוש יתר. אצל אדם בעל כאבים מוחלטים בעמוד השדרה, כאב שלדי הוא דבר מוערך מעל רמת הפגיעה. אולם, אנשים בעלי כאבים שאינם רק בעמוד השדרה מתלוננים על בעיות של כאב שלדי המופיעים מתחת לרמת הפציעה. כאב הקשור למערכת העצבים, אשר יכול להתפתח ברמת הפציעה או מתחתיה, היו אפילו יותר עיקשיים בתגובה לטיפול מאשר אלה עם הכאב השלדי. באופן קליני, כאב של מערכת העצבים יכול להתחלק לארבעה סוגים:

א.      כאב מעמוד השדרה, אשר מופיע מתחת לרמת הפציעה.

ב.       מעבר איזורי הכאב, אשר בדרך-כלל מופיע בשני צידי הגוף ובאיזור הפציעה.

ג.        כאב ספציפי, אשר בדרך כלל מופיע בצד אחד של הגוף.

ד.      כאב פנימי. הסוג הנפוץ ביותר של כאב הקשור למערכת העצבים, הוא כאב מתחת  לרמת הפציעה.

האבחנה של כאב זה מתייחסת לפציעה בחוט השדרה בעצמו והכרחית לאבחון מונע, האבחנה הקלינית צריכה לחפש כל כאב שפוטנציאלית ניתן לטיפול כגון, syrinx פוסט טראומתי,שרקו מרי טוס CMT ו או בקע בדיסק. כאב שורשי הוא גם נפוץ בפציעות תחתונות ויכול להופיע בפציעה חמורה של בקע בדיסק. אולם, בכאבים כרוניים בעמוד הדרה, ללא פציעות בזנב סוס, יכולות להתפתח radiculopathy משדרת CMT.

למרות השכיחות הגבוהה של  של בעיות לאחר פגיעות בעמוד השדרה והקיום של מספר המחקרים המגדילים את הידע שלנו בנוגע לשינויים בשביל הפיסיולוגי המופיע לאחר פגיעות בעמוד השדרה, הרבה עדיין לא ידוע בנוגע למכניזם. הטיפולים נותרו אמפיריים ברובם ועליהם לכלול גישה כוללת עבור המטופל. הטיפול המוכר והמקובל  עבור כאב כרוני נופל לתוך 3 קטגוריות:  נוגדי דיכאון, נוגדי עוויתות ומשככי כאבים. באופן היסטורי, נוגדי דיכאון, במיוחד טריציקיליות, נחשבו לתרופה הראשונית עבור כאבים הקשורים למערכת העצבים לאחר פגיעות בעמוד השדרה המבוססות על ניסיון קליני ודיווחי מקרה. לצערנו, מתוך מחקרים רנדומליים מבוקרים בקרה אנשים בעלי פגיעות בעמוד השדרה שנעשו עד כאן, ההוכחות עבור היעילות של תרופות נוגדי דיכאון בטיפול עבור כאבי כרוני היו רחוקות.

בנוגדי עוויתות, במיוחד גבפטיין, משתמשים באופן גובר במקרים של כאבים הקשורים למערכת העצבים ונחשבים לתרופות ראשוניות. במחקר מבוקר ראנדומלי שנעשה לאחרונה, גבפטיין נמצא כיעיל יותר כפלסבו במקרים של כאבי הקשורים למערכת העצבים בקרב אנשים בעלי שיתוק מלא בגפיים תחתונות. במחקר זה, כמות הגבפטיין הועלתה למקסימום של 3.600 מיליגרם ליום במידה והיה אפשרי, ללא קשר ליעלות של המינון הנמוך. בשימוש בעיצוב של מחקר מוצלב, האוביקטים קיבלו טיפול של ארבעה שבועות ובעיקבותיו תקופה נוספת של ארבעה שבועות שבהן ניתנה כמות מיוצבת. בסוף התקופה נמצאה הפחתה של כ-50% בכאב וכ-60% בסוף התקופה של הניסוי היציב. אולם, נוגדי עוויתות אחרים לא הראו כל יעילות במחקרים מבוקרים ראנדומליים בטיפול עבור כאב כרוני בקרב אנשים בעלי פגיעות בעמוד השדרה.

משככי כאבים אשר בדרך כלל יעילים לכאבי שרירים, כגון תרופות אנטי דלקתיות שאינן סטרואידיות, אצטמופין ואופיואידים, בדרך כלל לא נמצאים כיעילים בהקלה על כאבים הקשורים למערכת העצבים. יתרה מכך, ישנן תופעות לואי משימוש באופיואידים, כגון עצירות.

דיווחים על שימוש בטיפולים אלטרנטיביים הציעו כי הרבה אנשים הסובלים מפגיעות בעמוד השדרה מחפשים שיטות שאינן מסורתיות להקלה בכאבים. במחקר שנעשה בבניין מגורים המאכלס יחידם הסובלים מכאבים כרוניים הקשורים לפגיעות בעמוד השדרה, דיווחו על הרבה סוגי טיפול שנוסו על המטופלים. הטיפולים כללו תרופות אוראליות, טיפולים פולשניים, טיפולים פיזיים, ייעוץ ופסיכותרפיה וטיפולים אלטרנטיביים. אולם, רק מעט מהטיפולים דורגו כיותר ממועילים במקצת.

ישנו צרוך בלהבין טוב יותר את היעילות של הטיפולים השונים עבור כאבים כרוניים בקרב אנשים בעלי פגיעות בעמוד השדרה. על מנת להרחיב את הטיפולים הספציפיים ושיהיה ניתן לזהות אותם כמדורגים כעוזרים באופן עקבי, טיפולים אלה צריכים להיחשב ב"טיפולים ראשוניים" עבור מטופלים בעלי פגיעות בעמוד השדרה ובעיות של כאב כרוני. מצד שני, אם טיפול יחיד או מערך של טיפולים, יכול להיות יעיל באופן עקבי, יש לדרוש ולהתעקש על הצורך להמשיך ולספק את הטיפולים על בסיס מדעי ולמצוא טיפול או טיפולים היעילים באופן מיוחד לכל מטופל ולתמוך במחקרים המזהים ומפתחים את הטיפולים החדשים שיכולים להיות אפטקיביים עבור בעיות הקשורות לכאב כרוני בקרב פצועים בעמוד השדרה.

במחקר ארוך טווח שהושלם לאחרונה, שכיחות הכאב ותפקוד אינדיקטורים פיסיולוגיים, נבדקו בקרב מדגם של אוכלוסיה בעלת כאבים כרונים הקשורים לפגיעות בעמוד השדרה. מחקר זה חיפש להגדיל את ההבנה של סוגי הטיפולים ויעילותם מתוך דגימות של אנשים מהמחקר אשר דיווחו על כאב כרוני. מחקר זה מייצג העתק ותוספת חמחקר הקודם שלנו בנושא טיפולים בכאב בקרב יחידים בעלי פגיעות בעמוד השדרה. במחקר הקודם שלנו, מצאנו כי מגוון רחב של טיפולים בכאב נוסה על מטופלים, אבל הייתה יעילות עקבית רק בקרב חלק קטן מהמטופלים. הגבלה אחת של המחקר הקודם הייתה שהוא מספק מספר מוגבל של טיפולים בכאב עבור מטופלים שהוא בוחר ומדרג אהוא גם לא סיפק מידע בנוגע לאורך ההקלה בכאב שהופק על ידי אותם טיפולים שסיפקו לפחות הקלה מסוימת עבור המטופלים. מחקר זה מאפשר למטופלים לציין את משך ההקלה בכאב מאותם טיפולים ואת אורך הזמן שההקלה נמשכה.

שיטות

כפי שצויין מעלה, המשתתפים המחקר הגיעו מתוך סקירת מחקר של כאבים בקרב אנשים בעלי פגיעות בעמוד השדרה. בסקר זה, הנשאלים נשלחו בדואר בסופו של דבר ל-339 יחידים ו-147 השלימו את כל השאלות (48% מתוך 309 נשאלים אפשריים ולאחר ש-30 נשאלים הוצאו. 27 הוצאו מהסיבה של כתובת לא נכונה ו-2 בגלל שהנשאלים הפוטנציאלים נפטרו ו-1 הוצא בגלל שהוא לא יכל לענות על השאלות מהסיבה שהוא אושפז). כל נשאל קיבל שאלון מנחה ומכתב המזמין את הנחקר הפוטנציאלי להשתתף במחקר. האוביקטים קיבלו 25$ לכל טופס מלא שנשלח חזרה לסקר. המחקר נמשך ואושר על-ידי אוניברסיטת וושינגטון.

השאלות בסקר נחלקו לשאלות דמוגרפיות ושאלות הנוגעות למידע הקשור לפגיעות בעמוד השדרה (גיל, רמת השכלה, סטטוס תעסוקתי, גזע/לאום, סטטוס נפשי, כמה זמן עבר מאז הפציעה, ורמת הפציעה). הנשאלים בסדר גם נתבקשו לציין את הכאב הנוכחי או העדר הכאב הנוכחי וכל בעיות הקשורות לכאב שהופיעו לאחרונה בשימוש בשלו השאלות הבאות:  "האם אתה חווה כרגע כאב או חווית כאב בשלושת החודשים של המחקר, זה יכול להיות כל כאב או כאבים אחרים מכאבי ראש או התכווציות בבטן)?" הנשאלים שענו "כן" לשאלה זו, נשאלו לדרג את הכאב בסולם של 1-10 ברמת הכאב. סולם של 1-10 הראה את הערך של מדד הכאב והקשר החזק שלו למדדים אחרים של עצמת כאב, כמו כן, את הכאב שלהם בתגובה לטיפול.

117 המגיבים לסקר זה שהיו להם בעיות של כאב, נתבקשו לציין אם הם קיבלו בעבר, מקבלים או כלל לא מקבלים טיפול לכאב מתוך 1-26 הטיפולים השונים, כולל 10 תרופות אוראליות או קבוצות תרופות אחרות, 8 טיפולים בכאב סטנדרטיים, 7 טיפולים אלטרנטיביים לכאב או כל טיפול אחר בטיפול בכאב. (טבלה 2 ו-3 מראות את רשימת הטיפולים שעליה נשאלו). עבור כל טיפול שקיבלו הנשאלים, האוביקטים נתבקשו לציין את גודל ההקלה בכל טיפול בסולם של 1-10 (0=ללא הקלה בכלל, 10=הקלה מלאה) ולציין את אורך הזמן שבו נמשכה ההקלה בכאב,  בדרך כלל בציון של 6 נקודות זמן (דקות,שעות,שבועות, חודשים,שנים). סולמות המדרג של ההקלה ואורך זמן ההקלה פותחו במיוחד לסקר זה.

טבלה מספר 1 – לחצו להגדלה

טבלה מספר 2 – לחצו להגדלה

טבלה מספר 3 – לחצו להגדלה


תוצאות

המאפיינים הדמוגרפיים של הנושא ןהמידע התיאור של הפציעות  בעמוד השדרה של 117 המגיבים לשאלות הכאב מיוצגים בטבלה 1. ממוצע הדילאים של האוביקטים במחקר הוא 48.6 6 11.7 (סטיית תקן) שנים (טווח 21-79 שנים). כפי שדווח בעבר בדוגמאות מתוכם אוביקטים עכשווים נמשכו (16,36,38), ישה רמה רחבה של מגוון במספר השנים מאז הפציעה בעמוד השדרה (טווח 3.2-57.4 שנים, ממוצע 17.3 6 10.4 שנים). הממוצע בעוצמת הכאב (במהלך השבוע האחרון) של המשתתפים במחקר היה 5.1 6 2.3 בסולם מספרי של 1-10. בקרב המגיבים, 37.6% בעלי כאב, דיווחו על כאב מתון (1-4 בסולם של 1-10) 28.2$ דיווחו על כאב מועט (5-6 בסולם של 1-10) ו-32.4% דיווחו שהם חוו כאב מוגבר (7 בסולם של 1-10). שניים מהמגיבים שטענו כי חוו בעיות כאב בשלושה חודשים האחרונים, דיווחו על עצמה של 0 ברמת הכאב במהלך השבוע האחרון בסולם של 1-10.

שימוש בטיפולים בכאב

שימוש בתרופות אוראליות של המגיבים שדיווחו על כאב, הרוב (כולם מלבד 4. 96.6%), דיווחו כי לקחו לפחות תרופה אחת נגד כאב הרשומה בסקר בשלב מסוים. רוב המגיבים ניסו יותר מתרופה אחת (ממוצע וחציו במספר התרופות שניסו, 3.97 ו-4 בהתאמה. טווח 0-9). בזמן סיום הסקר, 95 (81.2%) מהאוביקטים בעלי כאב דיווחו כי לקחו באותו הזמן לפחות אחת מהתרופות הרשומות בסדר, למרות שהרוב לקח יותר מתרופה אחת (ממוצע וחציו של מספר התרופות שנלקחו בזמן השלמת הסקר היו 1.82 ו-2 בהתאמה. טווח של 0-6).

טבלה 2 מציגה:

טבלה או קישור למאמר המקורי

א.      את המספרים והאחוזים של המטופלים בעלי כאב אשר דיווחו על לקיחת תרופות אוראליות הרשומות בסקר.

ב.      המספר והאחוזים של מטופלים אשר לוקחים כרגע תרופותך הרשומות בסדר.

ג.        ההקלה הממוצעת בכאב שסופקה על-ידי התרופות (כפי שדווח על-די אלה שלקחו את אותן תרופות).

ד.      משך הזמן של ההקלה בכאב.

כפי שניתן לראות, התרופות שנוסו לעיתים קרובות על-ידי האוביקטים היו NSAID (נוסו עך-ידי 83 מטופלים – 71%). קצת יותר מחצי של המטופלים (43 ו-45 מהדוגמאות, בהתאמה) אשר ניסו בעבר את התרופות האלה עדיין לוקחים את אותו מיון התרופות. כל התרופות מספקות הקלה בכאב למשך שעות (אבל לעיתים נדירות מספקות הקלה בכאב למשך מספר ימים או יותר). אופיאודים הפיקו את הרמה הגדולה ביותר של הקלה בכאב, בממוצע (ממוצע 6.27 6 3.05 בסולם של 1-10 בהקלה בכאב), אבל אל ההיו רק בקרב הטיפולים שסביר שהיו נמשכים על ידי אלה שניסו אותם (25 מתוך 68 – 37%- מאלה שניסו אופואידים המשיכו להשתמש בהם). רק 21% מהמגיבים לסקר משתמשים כרגע באופואידים. רק תרופה אחת נוספת דווחה שיש לה השפעה דומה על ההקלה בכאב בדומה לאופואידים, למקסילטין היה את ממוצע ההקלה בכאב במדרג של 6.0 6 1.00, אבל רק שלושה מטופלים בעלי כאב דיווחו כי הם ניסו את אותה תרופה בעבר, שניים מתוכם, או 67% מתוך אלה שניסו מקסילטין, ממשיכים להשתמש בה.

היה נראה שלדלינטין (פניטוין) ישנה את ההשפעה הנמשכת ביותר על הקלה בכאב (עם 57% שדיווחו על הקלה הנמשכת למשך שעות ו-43% שדיווחו כי היא נמשכה מספר ימים), אבל היא מספקת הקלה יחסית מועטה באופן כללי (ממוצע, 2.58 6 2.81). נראה שטגרטול (קרבמזפין) מספק את משך ההקלה המועט ביותר (ממוצע 2.17 6 2.92), אבל דילטין (ממוצע 2.58 6 2.81) ונוגד הדיכאון טריציליק (ממוצע, 2.90 6 2.71) דורגו גם הם כמספקים הקלה מועטה בהשוואה לתרופות אחרות.

טיפולים סטנדרטיים בכאב

103 מהמגיבים (88%) שדיווחו על כאב, דיווחו כי הם השתמשו לפחות באחד מתוך שמונת הטיפולים הספציפיים (הסטנדרטיים) לכאב הרשומים במחקר בשלב מסוים, ו-81 (69%) השתמשו באותו הזמן או שניתן להם לפחות אחד מהטיפולים. אף אחד מתוך שמונת הטיפולים הרשומים דווח כמפחית כאב בסולם של 5 או יותר בסולם של הקלה בכאב 0-10, אבל ארבעה מתוכם דורגו כמספקים הקלה בכאב במדרג של 4 או יותר: פעילות מחזקת, טיפול פיסי, חום וניידות או טווח של ביטוי תנועתי. עם יוצא מן הכלל, אולי, של ייעוץ, יחד עם הסטנדרט של טיפול בכאב שנטה לספק הקלה רק למשך דקות או שעות. ההקלה שסופקה על ידי פעילות מחזקת דווחה כנמשכת מספר ימים על ידי 26% מהמגיבים אשר השתתפו בטיפול זה היה יום.  עוד דווח כנמשך מספר ימים על ידי 40% .שנים על ידי 20% מאלו שהשתתפו בטיפול זה. אולם, ההקלה בכאב שסופקה על ייעוץ נטתה להיות נמוכה יחסית בממוצע (ממוצע, 2.83 6 3.06).

טיפולים בכאב אלטרנטיביים ואחרים

85 (73%) מהמגיבים בעלי כאב, דיווחו כי הם ניסו לפחות טיפול אחד מתוך שבעה טיפולים אלטרנטיביים כטיפול בכאב מהטיפולים הרשומים בסקר. טיפולים אלטרנטיביים שונים נוסו על ידי מספר שונה של מטופלים. (טבלה 3).

בסדר יורד, התדירות הייתה עיסוי (55% ניסו), מריחואנה (32%), דיקור (28%), כירופרקטיקה (27%), ביופידבק/אימוני הרגעה (23%), מגנטים (17%) והיפנוזה (9%) ההקלה הגדולה ביותר הייתה על-ידי עיסוי (ממוצע 6.05 6 2.47) ומריחואנה (ממוצע 6.62 6 2.54), טיפול כירופרקטי היה גם חלק מהטיפולים שסיפקו הקלה גדולה בכאב (ממוצע, 5.00 6 3.04). בנוגע לטיפולים האחרים, ההקלה שסופקה בטיפולים אלה נטתה להימשך מספר דקות או לעיתים קרובות יותר, שעות. אולם, הקלה בכאב מעיסוי ודיקור נמשכה מספר ימים בקרה תת קבוצה של כ-25% מאלו שקיבלו את אותם טיפולים. אצל מטופלים שקיבלו טיפול כירופרקטי, ההקלה בכאב נמשכה מספר ימים ב-41% ומספר שבועות ב-19%. בדומה, מתוך אלה שקיבלו טיפול היפנוטי, ההקלה בכאב נמשכה מספר ימים (33%) או שבועות (17%) אבל רמת ההקלה שסופקה על ידי הטיפול ההיפנוטי הייתה נמוכה (ממוצע, 2.43 6 3.16).

19 מטופלים דיווחו כי ניסו בעבר חלק מהטיפולים בכאב (לא אלה שרשומים ספציפית בסקר זה) ו-15 מאלו עדיין קיבלו או השתתפו בטיפולים אלה ואחרים. הטיפולים האחרים שנכנסו לסקר כללו קבלת תרופות אחרות, התעמלות ופעילות מוגברת ומנוחה וטכניקטת הרגעה. מתוך אלה, עשרה (היפנוזה עצמית, להישאר עסוק ובעל גישה חיובית, הילינג, עבודת גוף ואנרגיה, סקס, קתטר אפידורל, שכיבה, סימולציות של הרגעה עצמית ויוגה) דיווחו כי ההקלה שקיבלו הייתה מדורגת מספר 5 או יותר בסולם ההקלה בכאב 1-10. ההקלה בכאב נטתה להימשך שעות בקרב הרוב הגדול של הטיפולים האלה, למרות שעבודת גוף ואנרגיה דווחה כמקלה לשבועות בקרב הסוביקטים שהשתתפו בטיפולים אלה, פעילות אירובית (מדרג הקלה של 4 בסולם 0-10) ויוגה (דירוג הקלה של 9) דווחו כמקלים למשך מספר ימים.

טיפולים בכאב בהם נעשה שימוש על ידי מטופילם בעלי כאב חמור

השכיחות של המטופלים בעלי כאב חמור (ממוצע של עצמת הכאב דווחה 7 בסולם כאב של 1-10 N רבע 38) שהשתמשו בטיפולים בכאב, מדווחים בטבלה 4ו-5. רק בארבעה מקרים היה נראה שהמדרג טיפול בכאב שונה בקרב המגיבים בעלי כאב חמור בהשוואה למגיבים אשר לא דיווחו על כאב חמור. באופן ספציפי, חולים בעלי כאב חמור דיווחו על:

א.      תדירות גבוהה של שימוש באופואידים (39.5% בהשוואה ל-12.5%).

ב.      תדירות גבוהה של שימוש בטיפולים אחרים בכאב (21.1% מול 7.89.5%).

ג.        שימוש מופחת בניידות או בטווב של פעילות תנועתית (26.3% מול 44.3%)

ד.      שימוש מופחת של טיפול כירופרקטי (26.3% מול 16.5%)

בנוסף, היה הבדל מועט בתדירות השימוש בטיפול בכאב בין חולים בעלי כאב חמור לבין חולים שלא דיווחו על כאב חמור.

דיון

ממצאים אלה מראים כי נעשה ניסיון של משטר גדול של טיפולי בכאב וכעת נעשה בהם שימוש על ידי אותם יחידים בעלי פגיעות בעמוד השדרה בעלי כאב כרוני.

חשוב לציין כי, הרבה טיפולים אשר נחשבים כיום לטיפולים ראשוניים בכאב כרוני לא נעשה בהם שימוש לעיתים קרובות על ידי יחידים בעלי פגיעות בעמוד השדרה והם מקושרים רק לרמות מינימליות של הקלה בכאב. לדוגמא, רק כשליש מאלו בעלי הכאב ניסו גבפטיין. פחות מחצי מאלה שניסו אותו (45%, 17% מכל הדגימה) המשיכו להשתמש בו והראו רמה נמוכה של הקלה בכאב כתגובה לשימוש בטיפולים אלה.  החוסר בניסיון או היחסיות של התדירות הגבוהה של הפסקת טיפולים אלה בקרב אלו שניסו את התרופות האלה יכולה להיות קשורה לעלות, חוסר גדול ביעילות, תופעות לואי קשות מנשוא, חוסר בידע בנוגע לטיפולים בקרב מספר ממספקי הטיפולים או שילוב של אלה. הסיבות שלא מנסים או להפסקה בשימוש לא נקשרו לגבפטיין או לכל טיפול אחר במחקר זה.

טבלה מספר 4 – לחצו להגדלה

בקלופן סיפק בערך את אותה רמה של הקלה בכאב כמו גבפטיין, למרות טיפה יותר מהנדגמים ניסו את התרופה(50%) ומספר גדול יות של מטופלים ניסה את התרופה ועדיין משתמש בה. מחקרים קודמים הראו כי בקלופן מספק הקלה לכאבי שרירים אבל לא לכאבים הקשורים במערכת העצבים. מחקרים נוספים הראו גם כי בקלופן אוראלי מפיק הקלה מועטה בכאב בסינדרומים של כאב מרכזי. מחקרים קודמים אלה, כאשר הם נחשבים באור הממצאים, מציעים את האפשרות כי עיוות שרירים או כאבים אחרים הקשורים למערכת העצבים יכולים לשחק תפקי בהפקה של הכאב בחלק מהאנשים בעלי כאב כרוני מפגיעות בעמוד השדרה. בוודאות, ממצאים אלה מציעים כי בקלופן צריל להילקח בחשבון אם המטופל מציג כאב משמעותי או מציק אשר הרופאים חושדים בו כקשור במקור לכאבי שרירים.

בדיווח הקודם שלנו, אופואידים דווחו כמספקים את ההקלה הגבוהה ביותר בכאב. אולם, למרות שאופואידים נוסו על ידי 58% מהמדגם, עדיין נעשה בהם שימוש רק בקר 21% (כלומר, רק חלק קטן מעל שליש  מהאוביקטים אשר ניסו אופואידים המשיכו לקחת את אותה תרופה). אנשים בעלי כאב חמור אולם, דיווחו תדירות גבוהה יותר של שימוש באופואידים מאשר אלה בעלי כאב מתון או קל. רק לאחרונה נרשם מחקר רפואי בשימוש של אופואידים בקרב מטפולים בעלי פגיעות בעמוד השדרה ודווח באחד ממחקרים אלה, שנעשה שימוש במורפין תוך ורידי או תרופת דמה ב-15 מטופלים (9 בעלי פגיעות בעמוד השדרה ושישה מטופלים לאחר שבץ) בעלי כאב מרכזי ולא נמצא הבדל משמעותי בהקלה בכאב בין אלו שקיבלו מורפין לבין אלו שקיהלו פלסיבו. כאשר ניתן פורפין אוראלי כתחליף, רק שלושה מטופלים (20%) המשיכו עם המורפין האוראלי ליותר מ-12 חודשים. אף אחד מאלו שלא הגיבו המשיך עם המורפין ליותר מ-6 חודשים. תופעות הלואי של האופואידים, במיוחד בפעילות מעיים בריאות הנפש, הסבילות שיכולה להתפתח  והפוטנציאל ההתמכרותי של האופואידים הינו נושא משמעותי שהופך את השימוש הכרוני בהם לפחות נחשק.

מתוך 8 הטיפולים הלא תרופתיים של קבצי הטיפול בכאב הסטנדרטיים, 69% מהדוגמאות דיווחו שהם כעת משתמשים בלפחות אחד מטיפולים אלה. ההקלה בכאה הייתה הגבוהה ביותר ביחד עם פעילות מחזקת או חום. בגלל שהיישום של החום הוא סותר לאיזורים שונים בגוף וחסר תחושה, סביר כי נעשה שימוש בחום במקרים של כאבי שרירים.

עבור כל הטיפולים שדורגו, מריחואנה דווחה כנותנת את ההקפה הגבוהה ביותר לכאב. 32% ניסו אותה וכעת 23% משתמשים בדגימות שניתנו ממנה. רוב אלה המשתמשים במריחואנה דיווחו על שעות של הקלה בכאב לאחר הטיפול. מריחואנה גם דיווחה כמפחיתה עוויתות, ויכולה לתרום, לפחות לחלק בהקלה בכאב בקרב חלק מהמטופלים. בשנת 1976, דן ודייויס דיווחו כי שימוש במריחואנה של מטופל בעל פגיעה בעמוד השדרה, הפחית את הכאב ב-44%. מחקר שנעשה לאחורנה בבריטניה מצא עי מספר קטן של אנשים בעלי פגיעות בעמוד השדרה דיווחו על שימוש במריחואנה כטיפול בכאב. אולם, השימוש במריחואנה עבור מטרות רפואיות נשאר מפתח לחילוקי דיעות בארצות הברית.

טבלה מספר 5 – לחצו להגדלה

משך ההקלה בכאב מתרופות אוראליות נמשך מספר שעות, משהו שבאופן כללי היה מצופה מסוכנים כאלה, עם דבר אחד יוצא מן הכלל. נוגדי דיכאון דווחו כמספקים שנים של הקלה בכאה בקרב כ-10% מאלו שניסו אותם. אולן, ההקלה בכאב של נוגדי הדיכאון הייתה מעוטה.ייעוץ או פסיכותרפיה סיפק גם שנים של הקלה בכאב עבור 20% מהנדגמים. אולם, רק אדם אחד בעל כאב חמור משתמש כעת בייעוץ או בפסיכותרפיה. מתוך 38 הסוביקטים בעלי כאב חמור תרופות היו הנפוצות ביותר לטיפול. אולם, הרוב הגדול קיבל טיפול פיסי או פעילות מחזקת ו-42% משתמשים כעת בפעילות מחזקת עבור ההקלה בכאב. תוצאות אל המעלות את האפשרות כי פעילות ופעילות פיסית יכולות להפיק תועלת עבור אנשים בעלי פגיעות בעמוד השדרה וכאב כרוני. פעילות מחזקת יכולה גם באופן מיוחד לעזור לאלה בעלי כאב חמור (דרגת כאב 7/10). אולם, בהתייחס לטבע התיאורי של מחקר זה, המסקנות בנוגע להשפעת של כל אחד מטיפולים אלה, כולל פעילות, במקרים של כאב כרוני, לא יכולות להיות מתוך מידע זה. לכל היותר, הממצאים מראים כי מחקרים בנוגע לטיפול בפעילות עבור בעיות של כאב כרוני בקרב אנשים בעלי פגיעות בעמוד השדרה, הם מוצדקים.

למחקר זה יש מספר הגבלות מתודולוגיות. ראשית, מדרג התגובה (49%) למחקר הראשוני היה נמוך, דבר המגביל את הכלליות של הממצאים. בנוסף, המחקר פוטנציאלי כתגובה נבחר מתוך דגימה של יחידים בעלי פגיעות בעמוד השדרה אשר הגיבו למחקרים קודמים. דבר זה יכול להגביל את הכלליות של הממצאים לדרגה של הדגימה הספציפית הזו כייצוגית לכל האנשים בעלי פגיעות בעמוד השדרה. עוד דבר, סוג הכאב (כלומר כאבי שרירים מול כאבים הקשורים לעמוד השדרה) שנחווה והוקל על ידי כל אחד מהטיפולים הוא איננו ידוע. דבר זה מקשה לקבוע איזה סוג טיפול יכול להקל את הכאב במקרים שונים של כאב. אולם, מחקרים מראים כי רוב החולים בעלי פגיעות בעמוד השדרה וכאב כרוני חווים יותר מבעיה אחת של כאב מאלה הכלולים המחקר וסביר להניח שהיה קשה להבחין איזה טיפול משכך (או לא משכך) איזה בעית כאב. לבסוף, למרות ששאלנו את הנבדקים לציין איזה תרופה הם ניסו ובאיזה הם משתמשים כעת, לא הערכנו את המינונים המדויקים של תרופות אלה, כמו כן לא וידאנו שהמגיבים סיפקו מידע מדויק בנוגע לשאלות ששאלנו. לכן, אין אנו יכולים לומר האם  מנות מספיקות של כל אחד מהטיפולים האוראליים הספיקו או האם הטיפולים התרופתיים נבדקו במשך זמן מספיק על מנת שיהיו יעילים.

מסקנות

למרות המגבלות של המחקר, הממצאים מספקים לנו מידע נוסף בנוגע לטיפולים בכאב ובפגיעות בעמוד השדרה והיעילות שלהם. מצאנו כי אנשים בעלי כאב חמור מדווחים על הקלה מסוימת משימוש בפעילות גופנית. מצאנו גם כי למרות שנוגדי דיכאון לא מספקים רמה גבוהה של הקלה בכאב, שלא כמו שאר התרופות, הם יכולים לספק הקלה למשך זמן ארוך לחלק מהמטופלים שהגיבו לתרופות. נעשה ניסיון בשימוש בגבפטיין בקרב כמעט חצי מאלו בעלי הכאב החמוד אבל גם הופסק על ידי רבים. יש צורך במחקרים נוספים על מנת לקבוע על השילוב הטוב ביותר של הטיפולים המספקים הקלה בכאב לתקופות זמן ארוכות, כיוון שכעת, החלמה מפגיעות בעמוד השדרה נשארת כאתגר בלתי מנוצח.

 

ירושלים, ישראל: חלוקה של הקנאבינואיד קנאבידיול, שאינו פסיכו-אקטיבי, מפחיתה את מקרי הסכרת בחיות ובעתיד אולי תשמש תפקיד במניעת סכרת סוג 1 בבני אנוש, כך לפי ממצאים קדם-רפואיים שפורסמו בגיליון מרץ של מגזין "אוטו-אימיוניטי".

חוקרים ממכללת הדסה בירושלים דיווחו כי זריקות קנאבידיול במינון של 5 מ"ג ליום הפחיתו משמעותית את שכיחות הסכרת בעכברים ממקריות של 86% בתנאים לא מבוקרים ל-30%.

בניסוי נוסף, חוקרים דיווחו כי עכברים מבוקרים פיתחו סכרת בפרק זמן ממוצע של 17 שבועות (כאשר הטווח הינו 15-20 שבועות), ואילו 60% מהעכברים שטופלו בקנאבידיול נותרו בריאים עד 26 שבועות.

חוקרים דיווחו עוד כי קנאבידיול הפחית בצורה ניכרת את רמות הפלסמה של ציטוקינים (חלבונים) אשר נחשבים כגורמים מועדים לדלקות, גאמה-אי.אנ.אף וגאמה טי.אנ.אף, והפחית משמעותית את חומרת אינסוליטיס (פלישת כדוריות דם לבנות שגורמות להתנפחות), בהשוואה למקרים שלא טופלו.

"תוצאותינו מראות שקנאבידיול מסוגל לרכך ולעכב אינסוליטיס הרסני והפקת ציקוטין דלקחתי בעכברים, מה שמביא לפחות מקרי סכרת." סיכם המחבר.

מידע מבחני קדם-רפואי שפורסמם מוקדם יותר השנה מצא כי קנאבידיול מונע נזק סכרתי לרשתית העין בחיות. מצב זה, שמאופיין בחוסר-חמצן לרשתית, הוא הגורם המוביל בעיוורות במבוגרים בגיל העבודה.

קנאבינוידים הראו גם כי הם מסוגלים להעלים סוגים מסוימים של כאב ניורופאטי, ולהפחית את רמות הגלוקוז במודל המחלה אצל חיות.

מקור:

http://www.norml.org/index.cfm?Group_ID=6909

דיסוטוניה הינה הפרעה נוירולוגית – מוטורית אשר מתבטאת במתח שרירים אבנורמלי  בנוסף להתכווצויות שרירים לא רצוניות הגורמות לכאבים עזים.

הפרעה זו הינה השלישית בשכיחותה מבין הפרעות התנועה לאחר פרקינסון, כיום ידוע לנו על יותר משלוש מאות אלף אמריקאים הסובלים מהפרעה זו.

דיווחי חולים רבים הנתמכים על ידי מחקרים פרה-קליניים עוסקים בהקלה המושגת בעקבות שימוש בקאנביס על חומרת ההפרעה מצויים לרוב בספרות המקצועית כיום. מחקר שפורסם בשנת 2002 במגזיןPain And Symptom Management  מגולל תיאור מקרה של אדם בן ארבעים ושתיים אשר הראה הקלה משמעותית בתסמיני המחלה אשר גרמו לו לכאבים כרוניים המאפיינים את מהלכה, לאחר תחילת צריכת הקאנביס ועל פי מד כאב אנלוגי המקובל לבדיקת תחושת הכאב הסובייקטיבית של נבדקים: הסולם נע בין הציונים 0-10 הנבדק דיווח לפני תחילת הטיפול בקאנביס על כאב ברמה תשע ואילו לאחר הטיפול בצריכת הקאנביס הציון אותו נתן לכאביו עמד על אפס. בנוסף, דיווחו החוקרים כי לנבדק לא היה עוד צורך בשום טיפול נוסף של משככי כאבים בארבעים ושמונה השעות לאחר צריכת הקאנביס. עד כה לא ידוע בספרות המקצועית על שום התערבות רפואית אשר יכלה להוביל לירידה כה דרסטית בדיווחי הנבדקים על סולם הכאב.

תיאור מקרה נוסף בספרות המקצועית המתאר הקלה משמעותית לאחר צריכת קאנביס מגולל את סיפורו של נבדק כבן עשרים וחמש הסובל מדיסטוניה חמורה, המקרה תועד על ידי קבוצת חוקרים ארגנטינאים באוגוסט 2004 ופורסם במגזין Movement Disorder.

בשנת 2004 קבוצת חוקרים גרמנים מאוניברסיטת הנובר דיווחו על טיפול ניסיוני מוצלח במיוחד שנערך על חולה כבן שלושים ושמונה, פסנתרן במקצועו, נבדק זה סבל מהתפרצות חמורה של ההפרעה. ההליך הטיפולי אותו קיבל כלל מתן של כחמישה מיליגרם מהחומר הפעיל בקאנביס , החוקרים דיווחו על שיפור משמעותי בשליטת החולה על הפעילות המוטורית בידו הפגועה, בנוסף הופתעו החוקרים לגלות כי שעתיים לאחר צריכת הקאנביס הנבדק החל לנגן בפסנתר בידו הפגועה דבר שלא יכל לעשות לפני הצריכה. לפני תחילת  הניסוי, הנבדק טופל בתרופות המקובלות לטיפול בהפרעה אך תרופות אלו התגלו כלא מועילות עבורו עד למצב בו חדל הפסנתרן מלהופיע מול קהל במסגרת תפקידו. תוצאת המחקר מספקת ראייה נוספת לכך שצריכת THC משפרת באופן משמעותי את ההפרעות המוטוריות הנלוות להפרעה זו.

מחקר פרה קליני נוסף שנערך בעת האחרונה, מצביע על כך שהן תרופה המכילה קנאביואידים סינטטיים והן קאנביואידים אשר אינם מכילים את החומר הפעיל הפסיכו אקטיבי נמצאו יעילים בהאטת מהלך ההפרעה בקרב בעלי חיים .

מחקרים רבים נוספים על השפעות הקאנביס שנערכו על מנת להבין טוב יותר את השפעתו על מהלך המחלה בקרב הן בני אדם והן בעלי חיים נערכו בין השנים 1980-1990 וניתן למצאם בספרות המקצועית של אותן השנים.

תורגם מחוברת Norml .

לאור השימוש הגדל והולך בקנביס רפואי לטיפול במגוון רחב של מצבים רפואיים ומספרם הרב של המקורות המחתרתיים שכרגע מספקים אותו לפציינטים, באופן טבעי ישנו עניין מיוחד בחקר החוזק, הטוהר, וההרכב הכימי של אספקת הקנביס הרפואי הזמינה. למרות שזמינות הקנביס הרפואי גדלה מיד לאחר שעברה הצעת החוק 215 ועוד יוזמות חקיקה בנושא קנביס רפואי שהועלו מטעם מדינת קליפורניה, עדיין נותר מחסום בכל הנוגע למחקר המדעי על תכולתו ומרכיביו של הקנביס בשל האיסור הפדראלי המתמשך על חקר הקנביס הרפואי. במאמץ לשפוך אור על נושא מעורפל זה,  הוקם פרויקט מחקרי על ידי קבוצה מטעמנו, הכוללת חוקרים, מגדלים, ונציגי מועדונים של צרכני קנביס רפואי, עם תמיכה מ-2 ארגונים בקליפורניה, על מנת לנתח דגימות של קנביס רפואי מספקים וממועדוני מטופלים שונים בקליפורניה. המאמץ הזה הפך לשיעור בקשיים ובאי הודאות של חקר הקנביס בחברה בה חופש המחקר התרופתי נחנק ונרמס על ידי בירוקרטיה טוטליטרית יעילה. עוד בתחילת הפרויקט שלנו כבר נאלצנו להשביתו מפאת חוסר נגישות למעבדות מוסמכות המתמחות בביצוע בדיקות של קנביס. מעבדת המחקר המובילה בקליפורניה סירבה לעבוד איתנו מתוך פחד שחוזים שיש למעבדה עם הממשלה יועמדו בסכנה, ושאר המעבדות היו כולן זרות ולכן לא נגישות עבורנו מבחינה חוקית בגלל הגבלות שנאכפות על ידי המנהל לאכיפת חוקי סמים בארה"ב. בסופו של דבר, היינו מספיק ברי מזל כדי לקבל את שירותיה של מעבדה מורשית מטעם המנהל לאכיפת חוקי סמים, וציוד (מכשיר אנליזה המבוסס על גז) אך עדיין מעבדה זו מעולם לא התנסתה בביצוע אנליזות של קנביס, ולמעשה תחום עיסוקה המרכזי של המעבדה היה איתור סמים בשתן… ולכן, בדיקת הדגימות שלנו הפכה לתהליך לימודי עבורנו ועבור המעבדה בד בבד. מטרתנו המקורית הייתה להשיג אבחון וניתוח רחב של כמה שיותר מתוך שישים הקנבינואידים הנמצאים בטבע, בתקווה לזיהוי הבדלים העשויים לייצר השפעות רפואיות \ טיפוליות שונות של הדגימות השונות. לאכזבתנו הרבה, המעבדה איתה עבדנו הצליחה להגיע לסטנדרט בדיקה מעבדתי רק עבור שלושת הקנבינואידים הנפוצים ביותר –THC, CBD, ו-CBN 47 דגימות קנביס שונות נמסרו לנו על ידי יותר מ-6  מועדוני מטופלים וספקים שונים מקליפורניה ועד החוף המזרחי, היו שם 42 דגימות של סנסימיליה (גראס ללא זרעים) , דגימות של חשיש או שרף קנביס, משקה אחד מבוסס-חלב המכיל קנביס, וכדור אחד לבליעה המכיל תערובת עלי קנביס. לאחר בדיקה בסורק שבמעבדה, נתגלה שריכוז החומר הפעיל ב-42 הדגימות של הסנסימיליה היו בטווח של 12.2 עד 31.6 אחוז THC, עם ממוצע של 19.4 אחוזים. התוצאות הללו היו גבוהות באופן מפתיע, בהתחשב בכך שריכוז החומר הפעיל במריחואנה בארצות הברית מוערך ב-3 עד 4 אחוזים עם ממוצע גבוה יותר בזנים כגון סנסימיליה – בהם ניתן למצוא כ-10 עד 15 אחוזים. הריכוז הגבוה ביותר שנרשם היה בדגימה של חשיש, שהגיעה ל68.6 אחוזים עם זאת גם דגימה של גראס ממוצע ממקסיקו הכילה ריכוז גבוה באופן מפתיע – 11 אחוזים, פי שתיים מהריכוז לו ציפינו. ממצאים אלו הטילו לצל כבד של ספק  באשר לדיוק תוצאות הבדיקה, אם כי היה לנו ברור שאנו מתעסקים עם זנים המכילים ריכוזים גבוהים של חומרים פעילים. בניגוד מוחלט לממצאים אלו, רמות ה-CBD שנצפו היו נמוכות באופן מפתיע, רק ארבע מבין הדגימות נטולות הזרעים הכילו יותר מ-0.3 אחוזים של CBD, בעוד 35 מהן הכילו רק עקבות של החומר כלומר, פחות מ- <0.1%, למרות זאת, בדגימה אחת מצאנו ערך גבוה במיוחד של CBD – 28% (בנוסף ל11.6% (THC. ובדגימה אחת מצאנו 5.6% CBD יחד עם 13.4% THC, חוץ משתי החריגות הללו ניתן היה לומר בכנות שתוצאות בדיקות ה-CBD היו בהחלט מאכזבות, בעיקר מכוון שקיווינו לגלות הבדלים רבים ומשמעותיים יותר בין הדגימות, שיעידו על אפקט טיפולי שונה לזנים שונים של קנביס. בשל ההנחה שה-CBD הוא חומר שמסייע לשליטה בעוויתות שרירים ובהפחתת חרדות ותגובות פאניקה הנגרמות על ידי ה-THC, הנחנו גם כי מטופלים מסוימים יעדיפו זנים המכילים ריכוזים גבוהים יותר של CBD, אך עדיין, נראה היה כי מטופלים מעטים יחסית נחשפים לזני קנביס המכילים ריכוזים גבוהים יותר של  CBD. לרוע המזל, לא יכולנו להשיג דגימות נוספות של הזנים בעלי ה-CBD הגבוה על מנת לבצע בדיקות נוספות. ובאשר ל-CBN, רוב הדגימות הראו רק עקבות של החומר, הרמה הגבוהה ביותר שנמצאה היא 1.4% ורק בדגימה אחרת אחת נמצא יותר מאחוז אחד של החומר. CBN הוא תוצר לוואי של-THC, לכן ציפינו למצוא ריכוזים גבוהים יותר של CBN בדגימות ישנות ומאיכות ירודה, השערה זו אוששה בכך שאחת הדגימות שהכילו מעל אחוז של CBN הייתה בת מעל יותר משנה. אם כך, רמות ה- CBN הנמוכות בדגימות היא עדות המצביעה על כך שרוב הקנביס הרפואי הוא טרי ומשתמר טוב. שאם לא כך היה המצב, שאר התוצאות היו לא-רלוונטיות מכוון שככל הידוע לנו אין ל-CBN שום אפקט רפואי משמעותי. עוד אכזבה שהתגלתה, היא הכישלון באבחון של יותר מעקבות THC או CBD בנוזל המכונה "חלב האם". לאחר מחקר נוסף שבוצע, מסקנת החוקרים במעבדה הייתה כי מיצוי קנבינואידים מתוך נוזלים מבוססי שומן באמצעות הטכניקה המקובלת המשתמשת במתנול הינה בלתי אפשרית. מהתייעצות נוספת שנערכה עם חוקרים אחרים, מצאנו כי אין דרך ידועה לבידוד THC מתוך נוזלים מבוססי שומן. לאחר מכן, איתרנו מעבדה ששהצהירה כי בידיה "דרך סודית" לביצוע מיצויים של קנבינואידים מתוך שומן, ובקושי רב, הצלחנו לשכנע את המעבדה לבדוק את "חלב האם", לאכזבתנו, שוב, נתגלו רק עקבות של THC וCBD. על מנת להיות בטוחים בדיוק הממצאים, אחד מאיתנו בלע דגימה של "חלב האם" שכבר הספיק לשהות כמה חודשים במקפיא, ומצא כי הנוזל חזק באופן מענג, אם כך, השיטה של מעבדה זו נכשלה. נראה כי עדיין יש לשפר את טכנולוגיות האבחון הקימות של הקנביס על מנת שניתן יהיה לאבחן בצורה מדוייקת יותר נוזלים המכילים קנביס על בסיס שומן כגון "חלב האם", בהאנג (מעין מילקשייק קנביס-המתרגם) , גהי, ומאפים כמו בראוניס.

דייל גירינג'ר, ד"ר

NORML קליפורניה

http://www.maps.org/news-letters/v09n3/09320gie.html

סוכרת היא למעשה קבוצת מחלות אוטואימוניות המתאפיינות בפגיעה בהפרשת האינסולין , הפגיעה בהפרשה יוצרת היפרגלציומה ( כמות גבוהה מהרגיל של גלוקוזה בדם ) , ישנם שני סוגי סוכרת עיקריים:

סוכרת סוג 1: ( הנקראת גם סוכרת נעורים ) המחלה מתבטאת בחוסר יכולת של הלבלב לייצר אינסולין כלל, על כן חיי חולים אלו תלויים בתרופות המכילות אינסולין .

סוכרת מסוג 2: מתאפיינת ביצור כמות קטנה ולא מספקת של אינסולין על כן סוג 2 הינה התבטאות חמורה פחות של המחלה וכן הטיפול בה לרוב מתבצע על ידי התאמת דיאטה מתאימה .

שני סוגי הסוכרת עשויים לגרום בטווח הרחוק לעיוורון , אי ספיקת כליות , נזק עצבי במח , התקשות העורקים הראשיים ומוות . אחרי מוות הנגרם מהתקפי לב ומחלות הסרטן הסוכרת מהווה את סיבת המוות השלישית בגודלה בארצות הברית .

סקירה של מספר מחקרים פרה קליניים מעלה כי צריכת קאנביס על ידי חולי הסוכרת עשויה להאט את הופעת הסימפטומים שצוינו לעיל, בנוסף הקאנביס מסייע להקלה נפשית בהתמודדות עם המחלה.

לאחרונה פורסם במגזין יוקרתי העוסק במחלות  אוטוימיוניות מחקר אשר תוצאותיו העלו כי הזרקה של חמישה מיליגרם ליום של תמיסת קאנביס המנוטרלת מההשפעותיה הפסיכואקטיביות מפחיתה באופן ניכר את סיכויי התפרצות המחלה בקרב עכברים. החוקרים טוענים כי 86% מהעכברים בקבוצת הביקורת שלא טופלו בקאנביס פיתחו סימפטומים המעידים על סוכרת , וזאת לעומת % 30 מהעכברים בקבוצת הניסויי להם הוזרקה מנת קאנביס יומית.

במחקר דומה אחר, דיווחו החוקרים כי כל העכברים בקבוצת הביקורת חלו במחלה תוך תקופת זמן בטווח של 15 עד 20 שבועות בעוד ש % 60 מהעכברים בקבוצת הניסויי אשר טופלו בקאנביס נשארו בריאים במשך תקופת זמן של כעשרים ושישה שבועות.

במחקרים נוספים אף נמצא כי צריכת קאנביס מפחיתה באורך משמעותי את כמות הפלזמה של הציטוקין הקדם זיהומי: INF ,TNF  ובנוסף להפחתה משמעותית בבריחת כדוריות הדם הלבנות וזאת בהשוואה לנבדקים אשר לא טופלו בקאנביס .

לסיכום ניתן לומר כי תוצאות אלו מאששות את הטענה כי קאנביס יכולה להאט את קצב המחלה ואף למנוע אותה.

מחקרים פרה קליניים נוספים הוכיחו את השפעתו של הקאנביס  בטיפול בסוגי הסוכרת השונים במחקרים בבעלי חיים .

מאמרים אשר התפרסמו ב The American journal of pathology במרץ 2006 מוכיחים כי במחקרים על חולדות אשר טופלו בקאנביס בזמן שנע בין שבוע עד ארבעה שבועות נמצא כי חולדות אלו סבלו פחות רטינוטפיה (מחלה המהווה את האחד הסיבוכים הקשים ביותר כחלק ממחלת הסוכרת) הרטינוטפיה מאופיינת בפגיעה בהספקת החמצן לרשתית העין והמהווה את סיבת העיוורון העיקרית לעיוורון בקרב חולי סוכרת.

בנוסף לכך הקאנביס נמצא בכחומר יעיל ביותר לשיכוך כאבים עצביים שהינם שכיחים בקרב חולי הסוכרת. במספר מחקרים אשר התפרסמו במגזין neuroscience letters  היוקרתי

בשנת 2004 הוכח כי עכברים אשר טופלו באגוניסט לקנבינואידים הראו פחות סימנים של כאב שמקורם בגורם ניטראלי שאינו גורם לכאב בפני עצמו (אחד מהסימפטומים השכיחים במחלת הסוכרת הינו חווית כאב כתוצאה מגירוי עדין על הגוף, גירוי שאינו אמור ליצור תחושת כאב בקרב אדם בריא) וזאת בהשוואה לעכברים שלא טופלו בקנאביואידים. ממצאי מחקרים אלו מעידים על כך שצריכת קאנביס יכולה לעורר השפעה מקלה על כאבים בעלי מקור נוירולוגי שמהווים חלק ממחלת הסוכרת.

לסיכום,  מחקר שנערך בשנת 2001 הוכיח כי דלתא 9 THC (החומר הפעיל בקאנביס) עשוי להפחית את חומרת התפרצות המחלה על ידי הפחתה מלאכותית ברמות הגלוקוזה בדם הקרב חולדות וזאת לעומת חולדות בקבוצת הביקורת שלא נחשפו לחומר הפעיל.

שכיחות של מקרי סוכרת היא מגמה הולכת וגדלה במהירות, הן בקרב מבוגרים והן בקרב ילדים ומחייבת את המשך ביצועם של מחקרים נוספים העוסקים בהשפעת הקאנביס על טיפול ומניעת מחלת הסוכרת.

חלק 1: חוברת Norml : הקדמה
חלק 2: חוברת norml : מבוא
חלק 3: חוברת Norml: אלצהיימר (3)

מחלת האלצהיימר היא הפרעה נוירולוגית ממקור לא ידוע המאופיינת באובדן הדרגתי של הזיכרון ובאובדן היכולת להתנהגות נלמדת. בין שאר תסמיני המחלה סביר שחולי אלצהיימר יחוו דיכאון, חוסר שקט ואובדן תיאבון. על פי הערכות יותר מ-4.5 מיליון אמריקנים יחלו במחלה. נכון להיום אין שום טיפול או תרופות זמינות לעצירת התקדמות המחלה, ותרופת מועטות המאושרות על ידי ה-מנהל המזון והתרופות האמריקאי המטפלות בתסמיני המחלה.

מסקירה של הספרות המדעית האחרונה עולה כי טיפול על ידי קנבינואידים עשוי לספק הן הקלה בסימפטומים של המחלה, והן מיתון בהתקדמות המחלה.

על פי מאמר שפורסם בגיליון פברואר 2005 ב-"מדע הנירולוגיה" חוקרים מאוניברסיטת קומפולטנס במדריד וחוקרים מהמכון "קאז'ל" הספרדי דיווחו כי  intracerebroventricular (הזרקה לתוך חדרי המוח) של הקנבינואידים הסינתטיים WIN 55,212-2 מנעה ליקוי קוגניטיבי והפחיתה את הרעילות הנירולוגית בחולדות להן הזריקו amyloidbeta peptide – (חלבון הנחשב כגורם לאלצהיימר). בנוסף נמצא גם כי קנבינואידים יכולים להפחית דלקות ברקמות המוח הנגרמות על ידי המחלה.

"התוצאות שלנו מעידות על כך …כי הקנבינואידים הצליחו למנוע את תהליך ההתנוונות המתרחש במחלה" כך תארו החוקרים את מסקנותיהם [1].
חוקרים ממכון המחקר בקליפורניה, דיווחו בשנת 2006 כי ה-THC מעכב את האנזים האחראי על צבירת רובד עמילני, הסמן הראשי למחלת אלצהיימר, באופן נעלה הרבה יותר מתרופות מאושרות לאלצהיימר כגון: donepezil ו-tacrine .

"התוצאות שלנו מראות מנגנון לפיו מולקולת ה-THC יכולה להשפיע ישירות על מחלת האלצהיימר באופן פתלוגי" סיכמו החוקרים.
" THC וחומריו המקבילים עשויים לספק אופציה טיפולית משופרת עבור אלצהיימר על ידי טיפול במקביל הן בסימפטומים והן בהתקדמות המחלה" [2].

לאחרונה חוקרים מאוניברסיטת אוהיו, המחלקה לפסיכולוגיה ומדע המוח,דיווחו כי חולדה בוגרת הקיבלה מינון יומי  של WIN 55,212-2 למשך תקופה של שלושה שבועות, תפקדה טוב יותר באופן משמעותי מחולדה שלא קיבלה אף מינון במבחני זיכרון. במאמר של כתב העת "מדע נירולוגיה" שפורסם בשנת 2007, חוקרים דיווחו כי חולדות שקיבלו טיפול חוו שיפור של 50 אחוז בזיכרון, ושל בין 40-50 אחוז שיפור בהפחתת הדלקות בהשוואה לכאלו שלא קיבלו טיפול [3].

מחקרים פרה קליניים קודמים הוכיחו כי קנבינואידים יכולים למנוע מוות של תאים על ידי אנטי חמצון [4]. מספר מומחים מאמינים כי המאפיינים הנירולוגים של הקנבינואידים יכולים גם להוות גורם ממתן לאלצהיימר [5]. לפי כתבה בגיליון ספטמבר 2007 בכתב העט הבריטי לפרמקולוגיה, חוקרים מ-" טרינטי קולג', המוסד לחקר המוח באירלנד, הגיעו למסקנה כי "הקנבינואידים מציעים גישה רבת פנים לטיפול במחלת האלצהיימר על ידי מתן הגנה נירולוגית וצמצום של דלקות ברקמות המוח, במקביל לתמיכה במנגנון התיקון הפנימי של המוח על ידי  הרחבת השפעת חלבון הנוירוטרופין והגברת ייצור של תאי העצב… מניפולציה על מסלול הקנבינואידים מציעה גישה תרופתית לטיפול באלצהיימר שעשויה להיות יעילה מאופן הטיפול הנוכחי" [ 6].

בנוסף לפוטנציאל שינוי התקדמות האלצהיימר, ניסויים קליניים גם מצביעים על כך כי טיפול בקנבינואידים יכול להפחית את חוסר השקט והעלייה במשקל בקרב החולים
במחלה. לאחרונה, חוקרים מאוניברסיטת צ'רלטי בברלין, המחלקה לפסיכיאטריה ופסיכותרפיה, דיווחו כי על ידי נטילת מנה יומית של 2.5 מ"ג  THC סינתטי על פני תקופה של שבועיים נפחתה פעילות מוטורית לילית וחוסר שקט בקרב חולי אלצהיימר.

נתונים קליניים שהוצגו בכנס השנתי של 2003 של ארגון הפסיכוגריאטריה הבינלאומי דווחו כי נטילה אוראלית של עד 10 מ"ג  של THC סינתטי מפחית את חוסר השקט, כמו גם את העלייה במשקל אצל חולי אלצהיימר בשלב מתקדם של המחלה על פי מחקר קליני פתוח [8].

שיפור במשקל וירידה בחוסר השקט בקרב חולי אלצהיימר על ידי שימוש בקנבינואיד דווח בעבר על ידי חוקרים בכתב העת הבינלאומי [9]"the International Journal of Geriatric Psychiatry in 1997".

לאור התוצאות הנ"ל מחקר נוסף של השימוש בקנבינואיד למחלת האלצהיימר נראה מוצדק.

REFERENCES

[1] Ramirez et al. 2005. Prevention of Alzheimer’s Disease pathology by cannabinoids. The Journal of

Neuroscience 25: 1904-1913.

[2] Eubanks et al. 2006. A molecular link between the active component of marijuana and Alzheimerʹs disease

pathology. Molecular Pharmaceutics (E-pub ahead of print).

[3] Marchalant et al. 2007. Anti-inflammatory property of the cannabinoid agonist WIN-55212-2 in a rodent

model of chronic brain inflammation. Neuroscience 144: 1516-1522.

[4] Hampson et al. 1998. Cannabidiol and delta-9-tetrahydrocannabinol are neuroprotective antioxidants.

Proceedings of the National Academy of Sciences 95: 8268-8273.

[5] Science News. June 11, 1998. “Marijuana chemical tapped to fight strokes.”

[6] Campbell and Gowran. 2007. Alzheimerʹs disease; taking the edge off with cannabinoids? British Journal of

Pharmacology 152: 655-662.

[7] Walther et al. 2006. Delta-9-tetrahydrocannabinol for nighttime agitation in severe dementia.

Physcopharmacology 185: 524-528.

[8] BBC News. August 21, 2003. “Cannabis lifts Alzheimer’s appetite.”

[9] Volicer et al. 1997. Effects of dronabinol on anorexia and disturbed behavior in patients with Alzheimer’s

disease. International Journal of Geriatric Psychiatry 12: 913-919.

חלק 1: תרגום חוברת Norml: הקדמה (1)
חלק 2: חוברת Norml: מבוא (2)
חלק 4: חוברת Norml: סכרת (4)

רוקחים וכימאים מצאו שימוש נוסף לקנביס כמקור לכימיקלים אנטי-בקטריאליים היעילים כנגד בקטריות עמידות בפני תרופות (חיידקים עמידים). שאיפת קנביס ידועה כפוגמת ביכולתן של הריאות להתגונן בפני פתוגנים פולשים, אבל למרבה האירוניה הרכיבים בקנביס, במיוחד הקנבואידים, הינם בעלי תכונות אנטיספטיות. למרות שנערכו מחקרים מפוזרים בנושא מאז שנות ה-50, לא היה קיים שום מחקר מקיף שקישר בין מבנה הקנבינואידים לפעילות אנטי-בקטריאלית. ג'יובאני אפנדידו, סימון גיבונס ועמיתים ניסו לתקן בעיה זו על ידי בחינת הפעילות של חמישה קנבינואידים נפוצים ונגזרותיהם הסינתטיות.

כל חמשת הקנבינואידים (THC, CBD, CBG, CBC, CBN) נמצאו יעילים כנגד בקטריות. הם תפקדו היטב במיוחד כנגד בקטריות הידועות כעמידות בפני תרופות רבות, כגון זנים של מרסה (MRSA) שתקפו בתי חולים בבריטניה. ל-CBD ול-CBG יש את הפוטנציאל הגדול ביותר לשימוש מיסחרי היות והם אינם פסיכו-טרופיים (משני תודעה).

מלבד זיהוי יכולת אנטי בקטריאלית, החוקרים רצו להבין מדוע קנבינואידים אלה טובים כל כך בהריגת בקטריות. ברור שהם מאוד יעילים ספציפית בהתבייתות על מספר תהליכים חיוניים בבקטריות. לרוע המזל, אפילו לאחר עבודה נרחבת בשינוי הקנבינואידים והשוואת פעילויותיהם, מנגנון התבייתות זה נותר בגדר תעלומה. המדענים הצליחו להבין שמיקומה של שרשרת ה- n-pentyl ביחס ל- terpenoid moiety עוזרות לשלוט בחוסנן של החומצות הליפידיות.

קנבינואידים אלה מבטיחים מספיק כדי להצדיק ניסויים ומחקרים קפדניים. הם ישימים כאנטיספטיים למריחה חיצונית, כמרכיבים אנטיבקטריאלים מתכלים למוצרי קוסמטיקה, וכגורמים אנטיבקטריאליים סיסטמתיים.

השפעותיו השונות של קנביס רפואי בזנים השונים ואופן היישום שלהם, מבחן תצפיות בן 3 שנים.

תקציר
קנביס מפגין יעילות ניכרת בהשפעתו על מגוון של סימפטומים רפואיים. 77 מטופלים השתתפו במחקר שנערך בקליפורניה בכדי להעריך יעילות מריחואנה, קנביס סטיבה (C. Sativa) ו/או אינדיקה (C.Indica), בטיפול במספר מצבים רפואיים שונים, באמצעות אינהלציה או באופן אוראלי. איידס (HIV) היה המקרה רפואי הנפוץ ביותר. 1892 שאלונים סטנדרטיים היוו בסיס לאנליזה סטטיסטית של הנתונים. התוצעות הצביעו על כך שבמקרים של בחילה או עווית, השינויים בתחושת הסימפטום מושפעים ע"י אופן השימוש בקנביס. למרות זאת, בזמן שזני האינדיקה העלו אנרגטיות והגבירו תיאבון, חשוב לציין שבטיפול בבחילה בחולי איידס ובמקרים אורטופדיים זני קנביס סטיבה ואינדיקה הראו תוצאות דומות.

הקדמה
מריחואנה, בין אם קנביס סטיבה או אינדיקה, מפיקה את ההשפעות הרפואיות שלה באמצעות ריכוז ואיזון מספר חומרים פעילים הנמצאים בה. הקבוצה העיקרית היא הקנבינואידים – הנמצאת רק במריחואנה, אך בנוסף ישנו מגוון רחב של טרפנואידים ופלבונואידים. טרפנואידים אחראיים בעיקר לריחו האופייני של הקנביס. ריכוז החומרים והפרופורציה בינהם תלויים במטען הגנטי של הצמח ובטכניקות הכלאה וגידול, ולכן ניתן לקבל תוצרים שונים אחד מהשני באופן ניכר.

מעט ידוע כיצד השוני בפרופיל המרכיבים (החומרים הפעילים הנ"ל) מתורגם להבדלים ביעילות הטיפולית. טווח רחב של השפעות מיוחס ל-THC (המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי במריחואנה) ו-CBD (תרכובת הקשורה ל- THC) כאשר ניתנו בצורתם הטהורה. חסר מידע לגבי מגוון ההשפעות הקליניות המתקבלות בעקבות שימוש ב"תפריטים" מגוונים של חומרים פעילים הנלקחים יחד באופן הוליסטי.

פקטור נוסף משפיע על תוצאות המריחואנה ויעילותו הוא אופן היישום. יישום אוראלי מביא לספיגה איטית יותר מאשר יישום סיסטמי באינהלציה (דרך עישון או באיוד). יתרה מכך, הכבד מביא למטבוליזם של מריחואנה ביישום אוראלי, ונוצר קנבינואיד (11-Hydroxy-THC) חזק ובעל השפעה ארוכת טווח המשרה תגובות מגוונות במטופלי קנביס רפואי, השפעות שלא תמיד נעימות ונסבלות.

ארגון WAMM הוא קולקטיב של מטופלים ומטפלים שמטרתו ליצור קהילה, לבנות תקווה, להסיר מחסומים ולתת תמיכה ומריחואנה רפואית לחברים המחזיקים בהמלצה חתומה ומאושרת ע"י רופא בעל רישיון עבודה במדינת קליפורניה. הארגון החל במחקר בשנת 1993 שמטרתו להתיחס לשאלה הקשורה למגוון ההשפעות הקליניות המתקבלות משימוש בקנביס סטיבה, אינדיקה ומהכלאות בינהם, וגם לבחון את ההשפעה של אופן היישום, סיסטמי (דרך הריאות) או אוראלי (דרך מערכת העיכול).

חומרים ושיטות
האבחנה לגבי זהות זן הקנביס התבססה על ארץ המקור של זני הזרעים ועל מאפיינים פיזיים של של כל זן. "טוהר" הזנים הובטח באמצעות שיטות הכלאה מבוקרות, תוך כדי אימות ע"י 25 שנות ניסיון בטיפוח, רבייה והכלאות של צמחי קנביס.

שאלון הערכה סופק בתדירות שבועית למטופלים המשתתפים. המטופל הניח תווית מהאספקה השבועית על הטופס בן 7 ימים בו הוא סימן את הזן ואת אופן השימוש בו (עישון או אכילה), מספר ה"שכטות" שלקח (במקרה שהיישום היה דרך עישון), הכמות והמשקל שהתשמש בהם. כל המטופלים הונחו בשיטה מיוחדת לעישון. מטופלים נדרשו לציין את המינונים בהקשר לתחושת ההקלה על סימפטום ספציפי. המשתתפים העריכו ודרגו את חומרת סימפטומים לפני ואחרי השימוש בקנביס. זה נעשה בשעת הקימה בבוקר (חוץ מבמקרים של אינסומניה) ולפני (ואחרי) כל שימוש בקנביס. הטפסים מולאו באופן שבועי כדרישה מינמלית, ועד שבע פעמים בשבוע, במטרה לאמוד יעילות של הזנים השונים על סימפטום המטרה.

ממצאים נלקחו מנתונים שנאספו בתקופה שבין יוני 1993 ועד לתחילת 1997. אנליזה סטטיסטית הכילה אנליזה של תדירות, מבחני T צמודים של ציוני "לפני" ו- "אחרי" של כל אחד מהסימפטומים או המצבים שנבדקו, וסדרה של 'One Way ANOVA' על אופן היישום, זן הקנביס ודיאגנוזה.

בגלל שההשפעות הרפואיות של קנביס משויכות לעיתים להשפעה על שינוי מצב הרוח, בוצעה גם אנליזה של קורלציה בין ציוני שינוי מצב הרוח לבין משתנים אחרים שנבחנו.

שיטות האינהלציה של הקנביס היו בעיקר עישון ומעט מקרים של שימוש באידוי, למרות שמטופלים ציינו שהיעילות בשיטה זו נמוכה באופן ניכר, דבר שיתכן כי תלויבאיכות ובעיצוב המאייד.

אופני הבליעה היו מאפים ו"חלב אם" – נוזל על בסיס סויה, ותמצית קנביס באלכוהול שיוצרה מעלים או מעלים משולבים בפרחים. זני המריחואנה היו קנביס סטיבה ואינדיקה ומכלואים שלהם. האבחנה המורפולוגית בינהם נעשתה בידי מגדלי קנביס מנוסים הקשורים ל- WAMM, בהתבסס על מאפיינים של שני תתי-המין, זנים ומכלואים.

הזנים שסופקו השתנו משבוע לשבוע והכילו את הזנים ה"טהורים" הבאים וזני המכלוא:
קנביס סטיבה ואינדיקה, כמו גם מכלואים שלהם בהם האמא סטיבה X אבא אינדיקה וגם את ההכלאה ההפוכה. שיטת אנליזת התכולה כימית של החומר הנבחן נשמרה, למרות שאנו מאמינים שיש סיכוי לשגיאה בממצאים. תוצאות מעבדת הסמים הצביעו על כך שבקנביס סטיבה נמדדו 23.7% THC, פחות מ-0.1% CBD, ופחות מ-0.1% CBN. בקנביס אינדיקה נמדדו 19.6% THC, פחות מ-0.2% CBD, ופחות מ-0.5% CBN. עוצמת מבחני הקנביס שנערכו ע"י מעבדת 'ELSohly' לאותה הדוגמא של קנביס סטיבה אך לאחר שמונה חודשים של אחסון נתנו תוצאה של 17.6% THC.

תוצאות
77 מטופלים השלימו 1892 טפסים לאורך המחקר בן שלוש השנים. מתוכם, 43 היו זכרים (56%) 22 נקבות ו-12 לא הוגדרו במגדר כלשהו. 39 מטופלים היו חולי איידס, 14 היו חולים במחלות נוירולוגיות, ו-7 היו חולים בסרטן.

בכדי למנוע הסתה של התוצאות בעקבות כך שמספר גבוה של טפסים מולאו ע"י מספר נמוך של משתתפים בוצע תיקנון של הנתונים ע"י בדיקת מקסימום 8 טפסים, שנבחרו באקראי מכל משתתף. בהתאם, האנליזה בוצעה על 432 רשומות. מתוכם, 261 (61%) התיחסו לקנביס סטיבה, 65 לאינדיקה, ו-105 סומנו כ"אחרים" (צמחים שנתרמו או שלא היה הבסיס הגנטי שלהם).

מבחני T צמודים לפני ואחרי השימוש הראו כי במקרים הבאים היתה הקלה בשיעור משמעותי על הסימפטומים בעקבות השימוש במריחואנה (ללא קשר לזן או אופן היישום): כאב, מצב אנרגטי, מצב רוח, בחילה, תיאבון, עירנות. בשאר הסימפטומים לא נצפתה הקלה בשיעור מובהק. ההקלה על סימפטום מסויים לא היתה תלויה בדיאגנוזה הקלינית, חוץ מבמקרה של בחילה שם היתה השפעה חזקה יותר על חולי איידס מאשר על חולים עם בעיות אורטופדיות.

לגבי זני המריחואנה והשפעתם, ברוב המקרים לא היו הבדלים משמעותיים חוץ מאשר במקרים של אנרגטיות ותיאבון בהם היה יתרון מובהק לקנביס אינדיקה על פני סטיבה ו"אחרים".

לגבי אופן יישום המריחואנה, ברוב המקרים, אינהלציה ובליעה הראו שיעור השפעה דומה. רק במקרה של עוויתות היתה העדפה לעישון על פני בליעה.

דווח שיתכן ו-THC מסוגל להוריד עוויתות הקשורות בהפרעות נוירולוגיות ושאינן נוירולוגיות. מעניין לציין שהקנבינואיד 'קנבידיאול' הראה תכונות של סם מונע פרכוסים ועוויתות במחקרים בבעלי חיים.
במקרה של מספר מטופלים דווח שהחומר הפחית ואף מנע התקפים של עווית ופרכוסים כאשר נעשה בו שימוש לבד או כנספח לתרופה אחרת. נראה שיש אתרי רצפטור לקנבינואידים אשר להם השפעות מועילות על התקפים.

לגבי מבחן הקורלציה בין שינוי מצב רוח המטופל לבין השפעה על הסימפטומים נמצא רק פרמטר אחד מובהק סטטיסטית בו ישנה קורלציה והוא מצב רוח ואנרגטיות. לא היתה קורלציה עם אף אחד מהתוצאות האחרות, כולל במקרה של הפחתה בכאבים.

דיון
התוצאות מצביעות על קנביס כיעיל בהקלה על סימפטומים במגוון רחב של קטגוריות. לא נצפו הבדלים ניכרים בין דיווחי המטופלים למרות שהיו חולים במחלות שונות. רק במקרה של בחילה היה השיפור אצל חולי האיידס נחכר יותר.

במספר מקרים, חולים סופניים ציינו תופעה חוזרת שתוארה כ"שינוי תודעתי" או "תפיסתי" אשר אפשר להם לגשת את המוות המתקרב באופן "משוחרר" או "רגוע" יותר. בנוסף, דווח גם על ירידה בחרדה המאפיינת את תהליך המיתה.

קנביס אינדיקה היה טוב יותר מאשר סטיבה ("ואחרים") בשיפור התיאבון והאנרגטיות. באשר לשאר הקטגוריות לא היו הבדלים בין הזנים. לאופן היישום היה אפקט שולי על התוצאות. במקרים של עווית ובחילה היתה עדיפות לעישון על פני בליעה. בכל המקרים לא היתה עדיפות לבליעה על פני אינהלציה.

שינויים במצב הרוח לא הראו קורלציה עם שאר התוצאות חוץ מאשר עם אנרגטיות. ממצאים אלו מעלים ספקות לגבי התיאוריה שטוענת שהשיפור במצב החולים קשור בעיקר בשיפור במצב הרוח שלהם. הממצאים מצביעים על כך שברוב המקרים מצב הרוח היה בלתי תלוי בביטוי הסימפטום. התוצאות מעניינות משום שהמטופלים כתבו בשאלונים שהם מאמינים שהשינוי במודעות משפיע על הריפוי הכללי.

הממצאים מראים שהבדלים מזעריים נצפו בין זני אינדיקה וסטיבה ואופן יישומם. תוצאות אלו ניתן להסביר על ידי ההבדלים המינוריים בתכולת הקנבינואידים בין הזנים השונים.

כתב העת הברזילאי למחקר רפואי וביולוגי

ערך 39 מספר 4 ריבאירו פרטו אפריל 2006

קאנאבידיול, רכיב בצמח הקנביס המעובד, כתרופה אנטי-פסיכוטית



א.ו. זוארדי, ג.א.ס. קריפה, ג.א.ס. הלאק, פ.א. מוראירה ופ.ס. גוימאראס

תקציר:

מנה גדולה של 'די 9 -טטרה הידרו קנאבינול' (D9-THC), הרכיב העיקרי בצמח ה- Cannabis sativa (הקנאביס המעובד), מעוררת חרדה וסימפטומים דמויי-פסיכוזה בקרב מתנדבים בריאים. תוצאות אלה של ה- D9-THC מופחתות בצורה משמעותית על ידי קאנאבידיול (CBD), רכיב בקנאביס שאיננו גורם להשפעה האופיינית לצמח. הבחנה זו הובילה אותנו לחשוב כי יתכן ול- CBD יש השפעות מפחיתות חרדה ו/או השפעות דמויי אנטי-פסיכוטיות. מחקרים בבעלי-חיים ובמתנדבים בריאים מראים בבירור כי ל- CBD יש השפעה של הפחתת חרדה. התכונות האנטי-פסיכוטיות של CBD נבדקו בבעלי-חיים תוך שימוש בשיטות התנהגותיות וניורו-כימיות שמראות כי ל- CBD יש פרופיל פרמקולוגי דומה לזה של תרופות אנטי-פסיכוטיות לא-טיפוסיות. תוצאות של שני מחקרים שנעשו על מתנדבים בריאים, תוך שימוש בבדיקת תפיסה במשקפת של הפיכת-עומק (perception of binocular depth inversion) ועל-ידי יצירת סימפטומים פסיכוטיים באמצעות קטאמין (ketamine), חיזקו את הטענה בדבר תכונות דמויי אנטי-פסיכוטיות ל- CBD. מעבר לכך, דיווחים על מקרים של מטופלים סכיזופרניים שטופלו ב-CBD ודיווח מקדמי של בדיקה מבוקרת קלינית שהשוותה CBD עם תרופה אנטי-פסיכוטית לא-טיפוסית איששו שקנאבינויד זה יכול לשמש כתחליף בטוח ונוח לטיפול בסכיזופרניה. מחקרים עתידיים של CBD בתנאים פסיכוטיים אחרים כגון בי-פולאריות ומחקרים השוואתיים של השפעותיו האנטי-פסיכוטיות מול אלה של קלוזאפין (clozapine) במטופלים סכיזופרניים מצויינים בבירור.

הקדמה:

השימוש בתמציות של קנאביס מעובד (Cannabis sativa) כתרופה תואר בסין ובהודו עוד לפני תחילת הספירה הנוצרית. השימוש הטיפולי בקנאביס הוצג ברפואה המערבית במחצית הראשונה של המאה ה-19 והגיע לשיא בשני העשורים האחרונים של אותה מאה. בתחילת המאה העשרים, מספר חברות פרמקולוגיות שיווקו תמציות ותמיסות קנאביס שניתנו במרשם רופא עבור תלונות רבות ושונות ובכללם כאבים, שיעולים קשים ואסטמה, וכגורמים מרגיעים/היפנוטיים. אולם, השימוש בקנאביס כתרופה נעלם כמעט לחלוטין בסביבות אמצע המאה העשרים. הסיבות העיקריות להיעלמות זו נעוצות בעוצמה המשתנה של תמציות הקנאביס, בתגובות השונות והבלתי-צפויות של מטופלים, בהכנסה של תרופות סינטתיות ותחליפים פרמקולוגיים יציבים יותר כגון אספירין, כלורל-הידרט (chloral hydrate) ומלחים של חומצת ברביט להרגעה, ההכרה בתופעות לוואי חשובות כגון חרדה ופגיעה קוגניטיבית, וההגבלים החוקיים נגד שימוש בתרופות שמקורן בקנאביס.

כיום מצב זה השתנה בצורה ניכרת. הרכיב העיקרי הפעיל פסיכוטרופית בקנאביס, 'די 9 -טטרה הידרו קנאבינול' (D9-THC), בודד, זוהה וסונתז בשנות ה-60. כמעט שלושה עשורים אחר כך, קולטנים קנאבינוידיים במוח תוארו ושובטו והקנאבינוידיים האנדוגניים (שנובעים ממקור פנימי במוח) בודדו וזוהו. כתוצאה מגילויים אלה העניין במחקר בקנאביס  גדל משמעותית. למשל, מספר הפרסומים שהשתמשו במלת המפתח "מוח", שנאספו על-ידי 'י.ס.י. כור הידע' (ISI Web of Knowledge), גדל פי 26 מ-1960-1964 עד 2000-2004, לעומת מספר הפרסומים אודות "קנאביס" שגדל פי 78.5 באותה תקופה. כתוצאה מכך, המחקר אודות השימוש בקנאביס כתרופה חודש.

למרות ש- D9-THC נחשב לרוב כגורם העיקרי שאחראי להשפעה של קנאביס, מספר דוחות הוכיחו שרכיבים אחרים של הצמח משפיעים על פעילותו הפרמקולוגית. אחד מרכיבים אלה הוא קנאבידיול (CBD), שיכול להוות עד 40% מתמצית הקנאביס והינו נטול השפעות פסיכולוגיות אופייניות של קנאביס על בני-אדם. מחקרים על האינטראקציה בין D9-THC לבין CBD הובילו למה שנראה כתוצאות סותרות. למרות שנצפו העצמות בהשפעת ה- D9-THC, תופעה זו כנראה קשורה לאינטראקציות פרמקוקינטיות (pharmacokinetic) מאחר ו- CBD הינו מעכב עוצמתי למטאבוליזם תרופתי בכבד (hepatic drug metabolism) ומעלה ריכוזים של D9-THC במוח. אולם מספר מחקרים דיווחו על שוני בהשפעת D9-THC כששני החומרים ניתנו סימולטנית לחיות או לבני אדם.

CBD במינון (1 מ"ג/ק"ג) שניתן במקביל ל- D9-THC במינון (0.5 מ"ג/ק"ג) הפחית משמעותית את החרדה ואת הסימפטומים הפסיכומימטיים שעוררו התרופה השנייה בקרב מתנדבים בריאים. מאחר והמינון של CBD במחקר לא שינו את כמויות ה- D9-THC בדם, הועלתה ההשערה כי CBD חסמה את ההשפעות של D9-THC בגלל תכונות פרמקולוגיות פנימיות מסויימות. למעשה, כשניתן לבדו CBD גרם להשפעות משלו, וביניהם השפעות היפנוטיות, אנטי-עוויתיות (anticonvulsive), ניורו-הגנתיות (neuroprotective), והורמונליות (דרגות קורטיקוסטרון וקורטיסול מוגברים). השפעות אלה הובילו להיפותיזה כי יכולים להיות ל- CBD השפעות מונעי-חרדה (anxiolytic) ו/או אנטי-פסיכוטיות.

השפעה מונעת-חרדה (anxiolytic) של קנאבידיול:

התכונות המונעות-חרדה של CBD הוצגו על ידי מספר מחקרים קדם-רפואיים (pre-clinical) שהשתמשו בפרדיגמות שונות כגון התגובה הרגשית המותנית, מבחן הקונפליקט של ווגל (Vogel) ומבוך-הפלוס המוגבה (elevated plus-maze). במחקר האחרון, המינונים האפקטיביים של CBD נעו בין 2.5 ל- 10 מ"ג/ק"ג, והתרופה יצרה עקומת U הפוכה של התגובה ביחס למינון, כשהמינונים הגבוהים הפסיקו להיות יעילים בקרב עכברושים. כך אפשר להסביר את התוצאות השליליות שיש למינונים גבוהים של CBD (מעל 100 מ"ג/ק"ג) במחקר קודם שהשתמש במבחן הקונפליקט של גלר-סייפטר (Geller-Seifter).

על מנת להעריך השפעה מונעת-חרדה של CBD בקרב בני-אדם, נעשה מחקר קפדני-עיוור (double-blind) על מתנדבים בריאים שעברו סימולציה של מבחן הדיבור הציבורי (public speaking test). במחקר השוו בין CBD (במינון 300 מ"ג) לבין איפסאפירון (ipsapirone במינון 5 מ"ג), דיאזפאם (diazepam במינון 10 מ"ג) או פלאסיבו. התוצאות הראו שה- CBD ושתי התרופות המונעות-חרדה האחרות החלישו את מידת החרדה שמעורר המבחן. ההשפעות הכמו-מונעי-חרדה של CBD נצפו במחקר קפדני-עיוור נוסף שנעשה לאחרונה במתנדבים בריאים, ובדק את השפעת ה- CBD על זרימת דם באזורי המוח על-ידי טומוגרפיה ממוחשבת לפי פליטת פוטון-יחיד (single-photon emission computed tomography). מכיוון שהליך הבדיקה כשלעצמו יכול להחשב למצב מעורר-חרדה, ניתן לבחון באמצעותו תפקוד של תרופות מונעי-חרדה. CBD עורר בבהירות השפעה מונעת-חרדה ויצר דפוס של פעילות מוחית תואמת לזו של תרופות מונעי-חרדה. לכן, בהתאם למידע שנאסף במודלים של מחקרים בבעלי-חיים, תוצאות של מחקרים על מתנדבים בריאים מצביעים בבירור על השפעה כמו-מונעת-חרדה ב- CBD.

השפעה אנטי-פסיכוטית:

מחקרים שנעשו במודלים של בעלי חיים

מודלים של בעלי-חיים אשר משמשים לניפוי תרופות אנטי-פסיכוטיות מונחים על ההיפותיזה הניורוכימית של סכיזופרניה, הקשורה בעיקר לניורוטראנסמיטרים דופאמין (dopamine) וגלוטאמאט (glutamate).

אנטגוניזם של קולטני דופאמין D2 יכולה להחשב לתכונה כללית של רוב התרופות הקליניות האנטי-פסיכוטיות היעילות, בעיקר אלה הפעילים כנגד הזיות ואשליות. המודלים המבוססים על דופאמין בדרך כלל מכילים אפומורפין (apomorphine), מתחרה (agonist) ישיר, או אמפטאמין (amphetamine), תרופה שמגדילה את השחרור של ניורוטראנסמיטר זה וחוסמת את השבתו (re-uptake). השפעה כללית נוספת של תרופות אנטי-פסיכוטיות היא היפר-פרולאקטינמיה (hyperprolactinemia) שנוצרת כתוצאה מהאנטגוניזם של קולטני ה- D2 על תאים מאמוטרופיים (mammotrophic) בקדמת- יותרת המוח (anterior-pituitary). תאים אלה מעוכבים בחוזקה על-ידי דופאמין שמיוצר בגרעין ההיפו-טלאמי המקושת (hypothalamic arcuate nucleus). תרופות אנטי-פסיכוטיות קונבנציונליות או אופייניות, בעיקר אלה עם זיקה גבוהה לקולטני D2 (האלופרידול (haloperidol) הינו ההרכב הסטנדרטי), מעוררים תופעות לוואי מוטוריים שמתאפיינים בתסמונת כמו-פרקינסונית (Parkinson-like). להבדיל, תרופות אנטי-פסיכוטיות לא-אופייניות (atypical), שאב הטיפוס שלהן הוא קלוזאפין (clozapine), הינן משפיעות ברמה טיפולית במינונים שגורמים לפחות השפעות כמו-פרקינסית או נעדרים השפעה זו. הסבירות שגורם אנטי-פסיכוטי יגרום לסימפטומים כמו-פרקינסוניים ניתנת לבדיקה במבחן קטלפסיה (catalepsy). תרופות אנטי-פסיכוטיות לא-אופייניות מרסנים את הסטריאוטיפיות (stereotypies) ואת ההיפר-תנועתיות (hyperlocomotion) שמעורריים מתחרים דופאמיניים במינונים נמוכים יותר מאלה שיוצרים קטלפסיה.

כצעד ראשון בחקירת האפשריות הכמו-אנטי-פסיכוטיות של CBD, השוו את החומר עם האלופרידול (haloperidol) בקרב עכברושים שנבחנו במודלים מבוססים על דופאמין. אולם, חסימת קולטני D2 אינה בהכרח המנגנון היחיד לפעילות אנטי-פסיכוטית. מספר ראיות עובדתיות מציעות כי קולטני NMDA גלוטאמטרגיים (glutamatergic N-methyl-D-aspartate) קשורים במנגנון הפעילות של קלוזאפין. מודלים מבוססי-גלוטאמט של סכיזופרניה משתמשים במינונים תת-מרדימים (sub-anesthetic ) של קטאמין (ketamine), אנטגוניסט לקולטני NMDA גלוטאמטיים, או לתרכובת הקשורה פנסיקלידין (phencyclidine), על מנת ליצור סימפטומים פסיכוטיים. מחקר חדש יותר חקר את ההשפעות של CBD במודלים של דופאמין וגם של גלוטאמט בצפי לפעילות אנטי-פסיכוטית. המחקר השווה את ההשפעות של CBD, האלופרידול וקלוזאפין במניעת היפר-תנועתיות שנבעה מאמפטאמין (amphetamine) או קטאמין (ketamine) בעכברים. תוצאות שני מחקרים אלה מתומצתים בטבלה 1 (מופיע בלינק הבא).

http://www.scielo.br/img/revistas/bjmbr/v39n4/html/6164t01.htm

CBD (במינון 15-60 מ"ג/ק"ג), כמו האלופרידול (במינון 0.25-0.5 מ"ג/ק"ג), הפחית את ההתנהגות הסטריאוטיפית לאפומורפין בעכברושים באופן שקשור במינון. תרופות אלה גם הגדילו את רמות הפלזמה של פרולאקטין (prolactin). אולם, הוצרכו מינונים גבוהים יותר של CBD (מינונים של 120 ו-240 מ"ג/ק"ג) להשגת תוצאות אלה. מעבר לכך, בניגוד להאלופרידול, CBD לא עורר קטלפסיה, אפילו במינונים גבוהים של 480 מ"ג/ק"ג. בהתאם לתוצאות שהושגו עם עכברושים, CBD (במינונים של 15-60 מ"ג/ק"ג) עיקב את ההיפר-תנועתיות שנגרם מאמפטאמין בעכברים, באופן שקשור במינון. בנוסף לכך, התרופה אף החלישה את ההיפר-תנועתיות שנגרמת מקטאמין, תוך הרחבת ההשפעות הכמו-אנטי-פסיכוטיות במודל מבוסס-גלוטאמטית. כצפוי, בעוד האלופרידול (במינון 0.15-0.6 מ"ג/ק"ג) וקלוזאפין (במינון 1.25-5.0 מ"ג/ק"ג) עיקבו היפר-תנועתיות, רק האלופרידול עורר קטלפסיה הטווח מינונים זה. בדומה לקלוזאפין, CBD לא עורר קטלפסיה במינונים שעיכבו היפר-תנועתיות בעכברים. תוצאות אלה תומכות בתפיסה כי CBD מראה פרופיל דומה לתרופות אנטי-פסיכוטיות לא-אופייניות.

בנוסף להיבחנות על פי מודלים התנהגותיים, תרופות אנטי-פסיכוטיות אופייניות ולא-אופייניות (typical and atypical) ניתנים להבחנה על סמך דפוסים של הפעלתם העצבית. ניתן לזהות זאת על סמך הביטוי של ה- c-Fos הפרוטו-אונקוגניים (proto-oncogene c-Fos). למשל, האלופרידול מעורר תגובתיות-חיסונית פוסית (Fos immunoreactivity) בסטריאטום הגבי (dorsal striatum), כנראה בשיקוף תופעות הלוואי המוטוריים שלו, בעוד קלוזאפין מעורר תגובתיות-חיסונית פוסית בקליפת האונה-הקדמית (prefrontal cortex) אבל לא בסטריאטום הגבי. השוו את הדפוס של תגובתיות-חיסונית פוסית שמעורר CBD (במינון 120 מ"ג/ק"ג) עם זה של האלופרידול (במינון 1 מ"ג/ק"ג) וקלוזאפין (במינון 20 מ"ג/ק"ג) בעכברושים. רק האלופרידול הגביר תגובתיות-חיסונית פוסית בסטריאטום הגבי, בעוד CBD וגם קלוזאפין, אך לא האלופרידול, עוררו תגובתיות-חיסונית פוסית בקליפת האונה-הקדמית. תוצאות אלה עקביות עם המידע ההתנהגותי שהושג בהשוואה בין CBD לבין תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות אלה.

לסיכום, מודלים של בעלי-חיים המשתמשים בשיטות התנהגותיות וניורוכימיות מציעים כי ל-CBD יש פרופיל פרמקולוגי דומה לזה של תרופה אנטי-פסיכוטיות לא-אופייניות.

מחקרי בטיחות:

היה צורך לבצע מחקרים בטיחותיים של CBD לפני שנבדק על בני-אדם. CBD נחקר בצורה מקיפה בחיות מעבדה על מנת לגלות תופעות לוואי אפשריות או תופעות של הרעלה. נתינה קריטית של CBD דרך הפה, בנשימה או בוריד לא עוררו תגובות רעילות משמעותיות אצל בני-אדם. בנוסף, נתינה עקיבה של CBD למשך 30 יום בקרב מתנדבים בריאים, במינונים יומיים שנעו בין 10 ל-400 מ"ג, לא עוררה שינוי משמעותי בבחינה ניורולוגית, פסיכיאטרית או קלינית. לבסוף, בקרב מטופלים הסובלים ממחלת הנטינגטון (Huntington's disease), ניתנו מנות של 700 מ"ג CBD למשך 6 שבועות, ולא התעוררו סימנים של הרעלה. לכן, בהתאם לתוצאות ממחקרים בבעלי-חיים, המידע הקליני הזמין מציע כי ניתן לתת CBD בבטחה במגוון רחב של מינונים.

שימוש קליני:

ב-1848 החל הפסיכיאטר הצרפתי ג'אק-ג'וסף מוראו דה-טור לחקור את השפעות הקנאביס. הוא הציע לראשונה להשתמש בצמח כגורם פסיכו-מימטי לניסויים. תוצאות ממחקר עדכני, שנאספו במדידות מדויקות יותר, תאמו לממצאו של מוראו כי D9-THC גורם לשינויים סובייקטיביים, קוגניטיביים והתנהגותיים שדומים לפסיכוזה אנדוגנית (endogenous psychosis), ומציעים כי D9-THC אכן יכול לשמש בניסויים כגורם פסיכו-מימטי.

ב-1982, מחקר שבדר אינטראקציה אפשרית בין D9-THC לבין CBD במתנדבים בריאים הראה כי CBD יכול לעכב שינויים סובייקטיביים הדומים לסימפטומים של מחלה פסיכוטית ונגרמים על ידי D9-THC. באותה שנה, הובחן כי מטופלים שאושפזו בבית-חולים פסיכיאטרי בדרום אפריקה, אחרי שימוש בזן קנאביס כמעט נטול CBD, הראו תדירות גבוהה בהרבה של התקפות פסיכוטיות חריפות מאשר בארצות אחרות. ראיות עובדתיות אלה הובילו למספר מחקרים לגבי אפשרות של השפעות אנטי-פסיכוטיות ב-CBD.

על מנת להעריך את ההשפעות האנטי-פסיכוטיות של תרופות חדשות במתנדבים בריאים, מודל שימושי הינו בדיקת תפיסה במשקפת של הפיכת-עומק (perception of binocular depth inversion). כאשר תמונה מוצגת בנפרד בפני כל עין, עם שוני מזערי בזוית הראיה, נוצרת תפיסה תלת-מימדית. ההפיכה של תמונה זו מעין אחת לשניה במצב רגיל גורם לשוני בקמירות התמונה. לפעמים שוני זה בלתי-נתפס אם מוצגת תמונה של אובייקט מוכר (פרצופים, למשל), והתמונה המוכרת משתלטת על השוני, כאשליה. למטופלים סכיזופרניים קושי בתפיסת התמונה המדומה, ומדווחים באופן מדויק יותר על העוויתות. במהלך טיפול אנטי-פסיכוטי, הפרצופים המהופכים נצפו כמדומים יותר. ניתן להשיג דיווח מדויק יותר גם על ידי מתן תרופות פסיכו-מימטיים כמו נבילון (nabilone), המקבילה ל-D9-THC. במודל זה, פגיעה בתפיסה של תמונה דמיונית כתוצוה משימוש בנבילון נבלם על ידי CBD, ומראה על השפעה כמו-אנטי-פסיכוטית של תרכובת זו.

מודל חשוב נוסף המשמש להערכת פעילות כמו-אנטי-פסיכוטית בקרב מתנדבים בריאים הוא נתינת מנות תת-מרדימות של קטאמין (ketamine). מודל על בסיס-גלוטאמאט זה מעורר תגובה פסיכוטית שמחקה סימפטומים חיוביים ושליליים של סכיזופרניה. הליך קפדני-עיוור (double-blind) נעשה על מנת לחקור את השפעת ה-CBD במודל זה. תשעה מתנדבים בריאים קיבלו באופן רנדומלי פלאסיבו או CBD (במינון 600 מ"ג) בשני פגישות של ניסוי בהפרש של שבוע. לאחר שאובחנו במדידות פסיכיאטריות, המתנדבים קיבלו אוראלית פלאסיבו או CBD ונחו למשך 65 דקות. אז הותקנה משאבת עירוי וניתנה מנת אס-קטאמין (S-ketamine) (במינון 0.26 מ"ג/ק"ג) למשך דקה ואחריה מנה נוספת של 0.25 מ"ג/ק"ג למשך 30 דקות להחזקת ההשפעה. מדידה נתונה-קלינית למצבי נתק (Clinician-Administered Dissociative States Scale – CADSS) נעשתה בתחילת הפגישות וכעבור 90 דקות לאחר הזרקת המנה הראשונה. המתנדבים התבקשו להגיב למדידה בהתאם לתקופה שבה הרגישו הכי סימפטומטיים. CBD הפחית את השפעות הקטאמין בתוצאה הכוללת של ה- CADSS וגם על כל אחד מהפרטים של המדידה בנפרד. השפעה זו התבטאה משמעותית במדידה בפרט על גורם הנתק מן העצמי (depersonalization), וחיזק עוד את התכונות הכמו-אנטי-פסיכוטיות של CBD.

טבלה 2: http://www.scielo.br/img/revistas/bjmbr/v39n4/html/6164i02.htm

תוצאות הפרט על גורם הנתק מן העצמי מה- CADSS עבור כל מתנדב בריא במשך עירוי תוך-וורידי של קטאמין, לאחר מתן אוראלי של פלאסיבו או CBD (מינון 600 מ"ג). …

לאור הפרופיל הבטוח במתן CBD לבני-אדם ולחיות מעבדה, החלטנו לערוך ניסויים קליניים במספר מועט של מטופלים. ב-1995, CBD נבדק במחקר מקרה של מטופלת סכיזופרנית בת 19 שהגיבה בתופעות-לוואי חמורות לתרופות אנטי-פסיכוטיות קונוונציונליות. לאחר תקופת נקיון של 4 ימים מטופלת זו קיבלה מנות אוראליות גדלות והולכות של CBD מומס בשמן, עד למינון 1500 מ"ג ליום, למשך 4 שבועות. לאחר תקופה זו, מתן CBD הופסק והוחלף בפלאסיבו למשך 4 ימים. לבסוף, הטיפול הועבר למנות גדלות והולכות של האלופרידול עד למינון 12.5 מ"ג ליום. הראיונות הפסיכיאטריים צולמו בווידאו והסימפטומים נותחו על ידי פסיכיאטר-'עיוור' שהשתמש בסולם להערכה פסיכיאטרית המקוצר (Brief Psychiatric Rating Scale BPRS). שיפור משמעותי נראה במשך זמן הטיפול ב- CBD, בעוד החמרה נראתה כשהטיפול הופסק. השיפור שהושג עם CBD לא גדל עם האלופרידול (טבלה 3, מטופלת א). כחיזוק נוסף לפרופיל הבטוח של CBD, לא נצפו תופעות-לוואי, כפי שאובחן באמצעות סולם ה- Ugvalg for Kliniske Undersgelser (UKU).

טבלה 3: http://www.scielo.br/img/revistas/bjmbr/v39n4/html/6164i03.htm

תוצאות הסולם להערכה פסיכיאטרית המקוצר (Brief Psychiatric Rating Scale BPRS) עבור 4 מטופלים סכיזופרניים שטופלו ב- CBD. מטופלת א קיבל עד 1500 מ"ג CBD ליום ומטופלים ב, ג ו-ד קיבלו עד 1280 מ"ג ליום. העמודות מראות תוצאות BPRS לכל מטופל סכיזופרן בגמר הטיפול לאחר מתן פלאסיבו, CBD ותרופה אנטי-פסיכוטית לשם פיקוח (האלופרידול למטופלת א ואולנזפין (olanzapine) למטופלים ב, ג ו-ד). פלאסיבו ניתן לפני ואחרי טיפול ב- CBD. מטופלת א היא אישה שהציגה תופעות-לוואי חמורות עם תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות. מטופלים ב,ג ו-ד הינם גברים שטופלו בעבר עם תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות ללא תגובה.

לאחרונה, CBD ניתן לשלושה מטופלים גברים בגילאים 22-23 שאובחנו בסכיזופרניה ולא הגיבו לתרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות. הם קיבלו פלאסיבו למשך 5 ימים בבית חולים ואחר כך קיבלו CBD מהיום ה-6 עד היום ה-35. לאחר תקופה זו, הם קיבלו פלאסיבו למשך 5 ימים נוספים, ואחר כך אולנזפין למשך 15 יום לפחות. המינון של CBD גדל בהדרגה מ- 40 עד 1280 מ"ג ליום. המטופלים אובחנו על ידי שני פסיכיאטרים, שלא ידעו על המינונים שניתנו, תוך שימוש בסולמות ה- BPRS ו- UKU. לא נצפו תופעות-לוואי כלשהם בזמן הטיפול ב- CBD, אפילו במינון הגבוה של 1280 מ"ג ליום. שיפור חלקי נצפה במטופל אחד (טבלה 3, מטופל ב) בעוד שיפור קל והעדר שיפור כלל נצפו בשני המטופלים הנוספים (טבלה 3, מטופלים ג ו-ד). אולם, המטופלים (ג ו-ד) נחשבו חסינים לתרופה, מכיוון שלא הגיבו אפילו לקלוזאפין, עובדה שיכולה להסביר את היעדר ההשפעה של CBD. טבלה 3 מראה את התוצאות שהתקבלו עם 4 המטופלים הסכיזופרניים שטופלו עד כה ב- CBD. מחקרים אלה מציעים, לכן, כי ל- CBD פרופיל כמו-אנטי-פסיכוטי במתנדבים בריאים ועשוי להכיל תכונות אנטי-פסיכוטיות במטופלים סכיזופרניים, אבל לא במטופלים חסינים לתרופות.

בהתאם להצעה זו, דיווח מקדמי מניסוי קפדני-עיוור (double-blind) שארך 4 שבועות, שנעשה על מספר מספק של מטופלים והשווה את ההשפעות של CBD עם ההשפעות של אמיסולפרייד (amisulpride) על סכיזופרניה חמורה ועל פסיכוזות בצורת-סכיזופרניה (schizophreniform psychosis), הראה כי CBD הפחית בצורה משמעותית סימפטומים פסיכוטיים חריפים לאחר 2 עד 4 שבועות של טיפול בהשוואה למצב הבסיסי. בניסוי זה CBD לא היה שונה מאמיסולפרייד פרט לכמות מועטת יותר של תופעות-לוואי.

לסיכום, תוצאות ממחקרים פרה-קליניים וממחקרים קליניים מציעות כי CBD מהווה חלופה טיפולית יעילה, בטוחה ונסבלת בקלות בשביל חולים סכיזופרניים. ניסויים עתידיים של קנאבינויד זה בתנאים פסיכוטיים אחרים כגון בהפרעה דו-קוטבית, ומחקרים השוואתיים אודות השפעותיו האנטי-פסיכוטיים ביחס לאלה של קלוזאפין במטופלים סכיזופרניים, נחוצים בהחלט.