אם אם יש לכם אישור ולא ידעתם מה האפשרויות שלכם , מי הספקים ומה הם יכולים להציע לכם ,
איזה תרופה ?  אילו תנאי שירות ונקודות חלוקה ?
אז פתחנו פה בקנביסה איזור בו הספקים יציגו את עצמם

כאן בדף מעבר ספקים

הדף של קאן פארמה

רק ללחוץ על הלוגו ולהתרשם!  הרשימה תלך ותגדל עם הזמן.

או בכתובת:

http://reshet.ynet.co.il/14145.aspx

תודה רבה לאתר P.O.R.T.A.L צפייה ישירה על הסרט

במהלך המאה ה19 הרפואה המערבית גם אימצה את הקנביס כתרופה ועד תחילת המאה ה20 רופאים פירסמו מעל 100 מאמרים אשר ממליצים על קנביס למגוון רחב של מחלות, מאז הקנביס קיבל הרבה אור שלילי והוא ירד מן ארון התרופות של הרופא אך בשנים האחרונות חלה תפנית והרבה מחקרים מדעיים חדשים הוכיחו שקנביס אכן מועיל למספר רב של מצבים רפואיים.

קנביס פועל על הגוף דרך מערכת אשר נקראת “המערכת האנדוקנבינואידית(מערכת הקנביס הפנימית)”,  מערכת זו קיבלה את שמה כיוון שהיא נתגלתה תוך כדי מחקר על צמח הקנביס ועל דרכי השפעותו על גוף האדם, בשנות ה60 בודד אחד מן מרכבי הקנביס, הTHC, כתוצאה מכך נתגלה שישנם קולטנים מיוחדים בגוף אשר יעודם היחידי הוא לקלוט את הTHC וחומרים אחרים אשר נמצאים בקנביס, החוקרים הניחו שהגוף אינו מייצר קולטנים אלו בשביל חומרים אשר מצויים במקרה גם בצמח אלא שמקורם בחומרים שהמוח עצמו מייצר, כל זה הוביל לגילוי מערכת זו, כל החומרים אשר נמצאים בצמח הקנביס מיוצרים באופן טבעי גם ע”י גוף האדם, מערכת זו מוערבת עם מערכת העצבים, מערכת החיסון, מערכת הדם, עם השפעה ישירה על התאבון, מצב הרוח, תחושת כאב, זכרון וככל שעובר הזמן כך מתגלות עוד מערכות ומצבים אשר חומרים אלו משפיעים עליהם. בטיחות השימוש בקנביס אושרה ע”י מספר רב של מחקרים ועדויות במהלך ההיסטוריה בניהם מחקר אשר הראה שאפילו אצל חולי איידס עם מערכת חיסונית מוחלשת לא היו השפעות אשר גרמו לנזק או הגרעה במצבם, וגם בשל העובדה שמתחילת השימוש המתועד בקנביס לפני אלפי שנים, אין מקרה אחד של מוות מקנביס.

סרטן ואיידס – קנביס נכנס לשימוש מאוד אקטיבי בעיקר כגורם תומך לטיפולי הכימוטרפיה, קנביס הוכח גם ע”י מחקרים רפואיים וגם ע”י ניסיון של אלפי חולים כתרופה יעילה ביותר לטיפול בבחילות, הקאות, כאבים, שיפור רמת התאבון, ושיפור מצב הרוח אשר ידועים כתופעות לוואי של הטיפולים הכימותרפיים, יעילות הקנביס באה לידי ביטוי גם בדרך הצריכה, לחלק מן החולים יש גם בעיה בבליעת כדורים והשארתם בפנים ולכן אינם יכולים להתשמש ברוב התרופות אשר מוצעות להם, חולים רבים מעידים שהקנביס גם עזר להם להוריד חלק ניכר מן התרופות הכימיות אשר בעצמן יכולות לגרום לתופעות לוואי קשות. מעבר לכך, מספר מחקרים חדשים מעידים שהחומרים המצויים בקנביס יכולים לעצור התפשטות של סוגי סרטן מסוימים ואף לגרום למוות של תאים סרטניים וגידולים.

אלצהיימר, פרקינסון ותרשת נפוצה – ניסויים קלינים בעכברים הראו שהמערכת האנדוקניבינואידית אחראית על תחום ההגנה העצבית בגוף, לאחר מחקר נוסף בתחום, הוכח שלחומרי הקנביס יש פוטנציאל טיפולי באלצהיימר ומחלות ניורולוגיות אחרות, מן המחקר עולה שלחומרי הקנביס יש השפעה ישירה על חידוש ההגנות העצביות של תאי המוח, עידוד פעילות של תאים חיסוניים והפחתה בדלקות אשר גורמות לנזק המוחי, בניסוי עם עכברים חולי פרקנסיון הוכח שלאחר מתן של חומרים אשר מגבירים את פעילות המערכת האנדוקנבינואידית העכברים יכלו לזוז באופן נורמלי ללא מגבלות תוך 15 דקות ובתרשת נפוצה ניסוי דומה ועדויות חולים הוכיחו שלחומרי הקנביס יש את היכולות להפחית בקשיחות השרירים, רעידות ותנועות לא רצוניות תוך דקות כך מחזיר לחולים את השליטה על גפייהם ואת היכולת לתפקד.

דלקת פרקים – ישנם עדויות כבר משנת 1700 על יעילות הקנביס בטיפול בדלקות פרקים לסוגיהן, בגלל טבעה המכאיב ביותר של מחלה זו השימוש המסורתי בקנביס היה על מנת להפחית את רמות הכאב אך מחקרים בבני אדם אשר יצאו בשנים האחרונות הראו שלחומרי הקנביס יש גם את היכולת להילחם בדלקות עצמם ביעילות ולווסת את הפעילות החיסונית אשר גורמת למחלה, חולים אשר משתמשים בקנביס מעידים על ירידה בכאבים, בקשיחות המפרקים ושיפור של יכולות התנועה.

הפרעות של הקיבה והמעיים – ישנם מספר רב של הפרעות אשר קנביס יכול להטיב איתן כגון קרונס, קוליטיס, תסמונת מעי רגיז, אולקוס ועוד, אנשים עם הפרעות אלו אשר משתמשים בקנביס מעידים שקנביס עוזר בהפחתת הסימפטומים של המחלות, הורדה בבחילות, שילשולים, הקאות, כאבי בטן, שיפור במצב הרוח, העלאת רמות האנרגיה, שיפור ניידות ושיפור בתאבון אשר מוביל לעליה חיובית במשקל, חולים רבים גם מעידים שעם השימוש בקנביס הצורך בתרופות אחרות ירד, מעבר לכך מחקרים מראים שהחומרים המצויים בקנביס עוזרים להילחם בדלקות אשר גורמות להפרעות אלו ועוזרים לווסת את הפעילות החסינות.

אסטמה, הפרעות נשימה ושינה -  מספר ניסויים אשר יצאו בשנים האחרונות הראו שהחומרים המצויים בקנביס והפעלה של קולטני המערכת האנדוקנבינואידית יכולים לעזור למספר הפרעות נשימה ע”י דיכוי דלקות בדרכי האוויר והרגעה ושיחרור של שרירי הנשימה, חולים רבים מעידים על שיפור ניכר במצבם לאחר שימוש בקנביס, הורדה בתדירות ועוצמת ההתקפים, קנביס גם הוכח כתרופה יעילה לתסמונת דום נשימה בשינה, מחקר אשר נעשה בעכברים הוכיח שלחומרי הקנביס יש יכולות חזקות לדכא את הפרעה זו, לאחר מתן החומר הנשימה התייצבה והתופעה ירדה ברמה ניכרת, קנביס גם הוכח וידוע ביכולתו לגרום לשינה עמוקה וטובה יותר ולכן יכול להיות מתאים לאנשים אשר סובלים מבעיות שינה

נכתב ונערך ע”י איתי שריר.

מבוא
בעבודה זו אסקור את ההיסטוריה של המריחואנה בעולם החל מהתקופה בה היתה חוקית ואף שימשה כחומר רפואי לגיטמי, דרך הוצאתה אל מחוץ לחוק וחזרתה למרכז הבמה הרפואית העולמית בתחילת שנות האלפיים.

אסקור את המצב החקיקתי בישראל ואת הקשיים והחסרונות בהקלות בקבלת היתרים לשימוש במריחואנה הרפואית באופן חוקי.

כן אסקור את היתרונות והסכנות המרכזיים של השימוש במריחואנה בכלל ושל השימוש בו לצרכים רפואיים.

לסיכום אציג את המסקנות העולות ממחקרים שנערכו בתחום ואציע דרך להתמודד עם הסכנות בד בבד עם מתן ההיתרים הנדרשים לשימוש רפואי אנושי שיעזור לחולים רבים בהקלה על סבלם וכאבם ואף יעזור לחלקם למות בכבוד וללא תחושת כאב.

המקורות בעבודה זו נלקחו מתוך כתבי עת אקדמיים מקצועיים, ואינטרנט.

1. ד”ר א. גור-אריה, ד”ר ס.בריל (2009) – “השימוש בקאנביס רפואי”, כתב העת הישראלי לשכוך כאב וטפל פליאטיבי, 3-6:18,.

2. א.ו. זוראדי, ג.א.ס. קריפה, ג.א.ס. הלאק, פ.א. מוראירה ופ.ס. גוימאראס (2006) – “קאנאבידיול, רכיב בצמח הקנביס המעובד, תרופה אנטי – פסיכוטית”, כתב העת הברזילאי למחקר רפואי וביולוגי,

מחקרים/ http://www.cannabisa.com/category  .

3. ד. ג’ פלג (2003). “מריפואנה: ענני חמלה”, כתב העת חיים אחרים: הירחון הישראלי לרפואה טבעית, מיסטקה, וחשיבה אלטרנטיבית: (87), 26-23.

4. ש.כדורי, ג’.ליבנה (2000) – “עלה ירוק או עלה לניידת”, סיעוד אונקולוגי,9: 18-15.

5.  אינטרנט: www.canabisa.com

שיטת העבודה היא השוואה בין מקורות וחוקרים שונים המוכיחים או שוללים את מתן הליגזיציה לשימוש במריחואנה רפואית, תוך הצגת הבסיס העובדתי והמחקרים שלרוב נמצא דמיון בניהם.

להלן מס’ מושגי יסוד חשובים:

כאנאביס הוא שיח מחודד בגוון ירוק-זית הצומח פרא ומתרבה גם בתנאים אקלימיים קשים ובקרקעות עקרות. לזרעיו יש ערך תזונתי גבוה וסיבי גבעוליו מצטיינים בחוזקם הרב. הזרעים והסיבים מהווים חומרי גלם אידיאליים לייצור קשת רחבה של מוצרים, כגון ניירות, בדים, חומרי דלק ובעירה, שמנים, מזון, תכשירי קוסמטיקה, חומרי בניין, צבעים, רהיטים ואפילו תחליפי פלסטיק ידידותיים לסביבה. שרף הצמח ותפרחת העלים משמשים להפקת סמים רכים, תרופות ומשככי כאבים. בעולם ידועים כיום יותר משישים-אלף מוצרים ושימושים מסחריים מבוססי קאנביס.

טטראהידרוכאנאבינול, ובקיצור THC, הוא המרכיב הכימי הפעיל בצמח הקנאביס והגורם הישיר להשפעות הפיסיולוגיות והפסיכולוגיות של המריחואנה ושל החשיש. איזומר פסיכואקטיבי זה, שאיננו חומר נרקוטי ואיננו מסרטן, משפיע על מערכות העצבים המרכזית והאוטונומית בגוף וגורם תחושת התעלות – מצב זמני של רוממות רוח, רוגע, שלווה והסתכלות אופטימית בחיים. הימצאותו של המרכיב באורגניזם גורמת שינויים בתפקודים התחושתי, המחשבתי, התפישתי, הרגשי וההתנהגותי.

מריחואנה - Herbal Cannabis, היא חומר פסיכואקטיבי משכר וסם הזיות חלש העשוי מתערובת מיובשת של תפרחת הפרחים הנקביים בצמח הכאנאביס, ובדרגות איכות נמוכות – גם מתערובת מיובשת וקצוצה של קצוות העלים והגבעולים.

חשיש - המוגדר בלטינית כ- Cannabis Resin, אף הוא חומר פסיכואקטיבי משכר וסם הזיות חלש, מכיל את השרף המופרש או המופק מבלוטות תפרחת הכאנאביס. את החשיש מייצרים באמצעות סינון, כבישה ודחיסה של פירורי השרף. שמן החשיש, להבדיל משמן הכאנאביס, הוא תמצית דביקה שצבעה חום כהה עד שחור, והוא מתקבל ממיצוי השרף עם נוזלים פחמניים.

פרק א’ – רקע

א.1. שימושים רפואיים במריחואנה

נראה כי משחר האנושות המריחואנה נמצאת בשימוש כתרופה. ישנן עדויות כי כבר לפני 5000 שנה עשו שימוש בתמציות של קנאביס מעובד כתרופה בהודו ובסין.

למריחואנה הרפואית מספר רב של שימושים. החשובים שבהם לפי ד”ר א.גור-אריה, א.ו. זוארדי וש. כדורי הינם: שיכוך כאבים כרוניים, טיפול בבחילות והקאות, הגברת תיאבון, הורדת לחץ תוך עיני, טיפול בטרשת נפוצה ובחולי HIV (איידס), וכן השפעות אנטי פסיכוטיות / מונעות חרדה.

בצמח הקנאביס ישנם יותר מ 460 סוגי חומרים פעילים, בניהם D9-THC, וה- CBD. לחומרים אלו השפעה שונה:

D9-THC: משפיע בעיקר על רצפטור CB1, שהשפעתו פסיכוגנית וכן משפיע על מרכזי תאבון ובחילה במוח.CBD: משפיע בעיקר על רצפטור CB2, אשר השפעתו היא על כאב, דיכוי דלקות, וטונוס שרירי.

בהתאם לחומרים הפעילים נמצאו השימושים הרפואיים הבאים שהינם הבולטים במיוחד:

שיכוך כאבים – נמצא כי בעזרת המריחואנה ניתן לשכך כאבים קלים עד בינוניים. שיכוך הכאב הנגרם ע”י הקנאביס, מקורו הן במוח והן בעמוד שדרה. ד”ר א.גור אריה מדגיש כי השימוש בקנאביס רפואי לכאב מומלץ עבור חולים שטופלו בתרופות אחרות שלא היו יעילות עבורם ו/או בעלות תופעות לוואי.בחילות והקאות – הקנבינואידים הם תרופות יעילות נגד בחילות והקאות הנגרמות מטיפולים כימותרפיים הניתנים בדרך כלל לחולים אונקולוגים.

מעוררי תאבון – הגברת התיאבון חשובה במיוחד בטיפול בחולים אונקולוגים סופניים, חוליםHIV  (איידס) ואנורקסיה. ש.כדורי מוסיפה כי אמנם הקנבינואידים יעילים לטיפול בתופעות הללו אם כי גם התרופה הנמצאת היום בשימוש יעילה לכך.

טיפול בטרשת נפוצה ופגיעות בעמוד השדרה – הקנבינואידים נמצאו פעילים באזורי מוח הקשורים לתנועתיות. דרך אזורים אלו יש להם יכולת לשנות את טונוס השרירים. הם מקלים על כאבי השרירים, רעד הנגרם במחלות עמוד השדרה וטרשת נפוצה.

טיפול בלחץ תוך עיני (גלאוקומה) – לחץ תוך עיני היא מחלה היכולה לגרום לעיוורון. אמנם הוכח כי מריחואנה רפואית יעילה בהורדת הלחץ תוך עיני אולם השפעתה נמשכת רק כ – 4 שעות, עובדה אשר מחייבת צריכה מוגברת מספר פעמים בימימה לכן הקנבינואידים אינם התרופה המומלצת לטיפול במחלה זו.

השפעה מונעת חרדה ואנטי פסיכוטית – א.ו. זוארדי ואחרים ערכו מחקר רפואי ומצאו ש CBD (קאנבידיול) יכול להוות טיפול יעיל, בטוח ונסבל בקלות לחולים סכיזופרניים. הם מציעים להמשיך ולחקור את ההשפעות האנטי פסיכוטיות ביחס לתרופות קיימות.

הרגולציה

א. 2. הוצאת השימוש מחוץ לחוק

ד”ר א. גור אריה, מציג כי הסיבות להוצאת המריחואנה מחוץ לחוק בשנות ה 50 ברוב המדינות המערביות היו בעיקר פוליטיות וכלכליות. השימוש נאסר כתוצאה מהשפעה של חברות בעלות אינטרסים כלכליים שהיה להן עניין רב במניעת השימוש בקאנביס. חברות תרופות שחששו מתחרות והפחתת השימוש במוצריהן תמכו בצעד זה. חברת הענק “דופונט” האמריקאית שיצרה חבלים סינטטיים נלחמה בחבלים המיוצרים מצמח הקאנביס. חברות הטבק והאלכוהול האמריקאיות התנגדו גם הן לאישור השימוש מתוך חשש לירידת צריכת מוצריהן.

רוב העולם המערבי הצטרף לעמדת הרשויות האמריקאיות כנגד השימוש בצמח הקאנביס, כאמור הסיבות שהובילו למהלך זה לא היו ענייניות ולא נשענו על שיקולים מדעיים אלא נבעו מתוך אינטרסים כלכליים בלבד. בארץ, לפי ש. כדורי, המריחואנה הוצאה מחוץ לחוק בשנות ה 70 ונכללת בפקודת הסמים המסוכנים. במסגרת הדיון הציבורי על אישור השימוש בקאנביס קיימות דעות ועמדות שונות. דעות אלו לעיתים משקפות ונשענות על ידע מדעי או השקפה חברתית אולם רבים קובעים עמדה בהישען על דעות קדומות או חוסר ידע.       

א. 3. חידוש הליגליזיציה

בתחילת שנות השמונים, אחרי מחקרים רבים אושר בארצות הברית השימוש בתרופות סינטטיות הפועלות על אותו העיקרון והשפעת הרצפטורים במח כמו הקאנביס. במדינות מערביות רבות מתנהלים דיונים ומאבקים בין שלטונות החוק לצרכני המריחואנה הרפואית. תהליך קבלת האישור הרפואי מסובך, לרוב גורר מאבקים משפטיים, גם במדינות בהן אושר השימוש הרפואי.

על פי ש. כדורי הולנד הוציאה בשנת 1976 את הקאנביס מרשימת הסמים המסוכנים ואישרה שימוש חופשי בו תוך פיקוח. ד.ג. פלג מדווחת כי בהולנד רופאים רשאים לספק מרשמים למריחואנה רפואית. כמו כן, היא מציגה כי בקנדה הוקמו, ע”י חולים, עמותות ומועדונים המספקים עזרה באספקת הקאנביס הרפואי לחולים. המועדונים בחלק מהערים פעלו בעבר ללא רישוי מהרשויות, ולאחר שהמשטרה המקומית פשטה עליהם ועצרה את מפעיליהם ואת המשתמשים בשירותיהם, הנושא עלה על סדר היום הציבורי שבעקבותיו אף פעלה ממשלת קנדה  להקלת הליך קבלת אישור צריכת המריחואנה הרפואית.

בארצות הברית התקבל בשנת 1996 “החוק לשימוש חומל” (הכוונה לשימוש מסייע, רפואי בניגוד לשימוש להנאה). חוק זה מאפשר לרופאים לרשום מרשמים למריחואנה רפואית. במקביל, ארגונים שונים מנהלים מאבק לאפשר גידול הצמח באופן עצמאי, לאותם חולים הזכאים לצריכתו.

בארץ, החל משנות ה – 90, משרד הבריאות אישר באופן מוגבל, תוך קביעת קריטריונים נוקשים, את השימוש במריחואנה רפואית על פי מרשם רפואי. בהמשך הוקמו עמותות / קרנות הפועלות לליגליזיציה של המריחואנה הרפואית – הכרה בקנאביס הרפואי כתרופה, והוצאתו מחוץ לפקודות הסמים המסוכנים. עמותות אלה כוללות, בין היתר את הארגונים הבאים:

“תיקון עולם” – עמותת חלוץ, שהייתה הראשונה לקבל אישור לגידול ושיווק מריחואנה רפואית בארץ ע”י המדינה. חברי העמותה לקחו על עצמם גידול ואספקת המריחואנה הרפואית לחולים ברישיון, העמותה הקימה את ה”קופי שופ” הראשון – חנות לממכר מריחואנה רפואית בת”א לחולים עם רישיון צריכת מריחואנה רפואית בלבד.

“קאנביסה” – קבוצה בלתי תלויה ומשויכת שלקחה על עצמה לקדם את השימוש, הגידול, ההפצה, המחקר, המיסוד והתמיכה בחולים בתחום הקאנביס הרפואי.

א. 4.  המצב בישראל – המצב החוקי בישראל

בארץ ישנו גידול במספר האישורים הניתנים לצריכת מריחואנה רפואית לעומת האישורים בשנים עברו. להערכת משרד הבריאות צפוי עד סוף 2010 גידול של 66% באישורים למריחואנה רפואית. עד כה ניתנו כ- 3,000 אישורים לטיפול בעזרת מריחואנה רפואית, וההערכה כי בסוף 2010 יימנו 5,000 אישורים. להערכת המנכ”ל היוצא של משרד הבריאות, הד”ר איתן חי-עם, בסוף תהליך הסדרת הטיפול במריחואנה רפואית יהיו עשרות אלפי חולים שיטופלו בחומר. זאת בהשוואה לכמות חולים מועטה ביותר שזכתה לאשור בין השנים 1998 עד 2003 (כ- 12 בלבד) לעומת שנת 2008 ( כ- 256).

(סוגי המריחואנה הרפואית הנמצאים בשימוש)

פרק ב’ – היתרונות והחסרונות.

בשנים האחרונות התרחב הדיון הציבורי בנושא התרת השימוש בקאנביס ותוצריו. קיימות עמדות שונות ומגוונות החל מהתנגדות מלאה לשימוש בחומר, דרך העמדה שיש להתיר רק שימוש במריחואנה רפואית תוך כדי פיקוח רפואי הדוק ועד לעמדה המצדדת באישור גורף של השימוש בחומר.

ב.1. היתרונות

ש.כדורי מציינת כי הקאנביס מומלץ להקלה על סימפטומים במחלות כרוניות שונות; כפי שהצגתי בפרק  א.1. (השימושים הרפואיים במריחואנה). היא מפרטת את השפעת השימוש במריחואנה הגורמת לתחושת אופוריה, שלווה, צחוק והסתכלות אופטימית על החיים. תחושת התרוממות הרוח יכולה להיות בעלת השלכות חיוביות מאוד לחולים סופניים וחולים הסובלים מכאב רב. יש בה כדי לסייע להשגת מטרות רפואיות נוספות. הקאנביס יעיל לשיכוך כאבים, הקלה על בחילות והקאות, יעיל כמעורר תאבון, להקלת כאבי שרירים ולהורדת הלחץ התוך עיני ( גלאוקומה ). בדומה לש.כדורי גם ד”ר א. גור-אריה מדגיש את יתרונות הקאנביס הרפואי בהקלת כאבים של חולים החולים במחלות כרוניות כגון: HIV ( איידס )וסרטן. הוא ממליץ עליו לחולים אונקולוגים הסובלים מבחילות, הקאות, ותת משקל.

א.ו. זוארדי, בשונה מד”ר א.גור-אריה וש. כדורי, מצא כי לקאנביס הרפואי השפעה אנטי פסיכוטית ו/או מונעת חרדה.

בכל המקורות נשמעת הטענה כי השימוש הרפואי יעיל ואפקטיבי כשהוא נעשה תוך פיקוח רפואי.

ב.2. החסרונות

המתנגדים לאישור השימוש בקאנביס, עושים זאת תוך הדגשת החסרונות והעצמתם. גם המצדדים בשימוש לצרכים רפואיים, ערים למגבלות ומציינים את החסרונות של הקאנביס. לפי ש.כדורי[1], המתנגדים טוענים שהשימוש החופשי במריחואנה יגדיל את מספר המכורים לסמים. לדעתם אישור השימוש במריחואנה רפואית עלול להביא למניפולציה לשימוש בסם לצרכים אחרים.

א. גור-אריה, המצדד באישור השימוש הרפואי, מציין כי אמנם קיים קשר סטטיסטי בין משתמשי המריחואנה לבין שימוש בסמים קשים אך לדבריו חשוב לקחת בחשבון, כי האופציות האחרות העומדות לרשות הרפואה הינן: שימוש במורפיום ובוואליום הנחשבים כממכרים.

כמו כן, הוא מתייחס לחסרון נוסף, על פיו שימוש במריחואנה בגיל צעיר יכול לגרום להתפרצות סכיזופרניה. לכן הוא מדגיש את הצורך לערוך בדיקות ולקבל חוות דעת פסיכיאטרית לפני מתן מרשם.

א.ו. זוארדי, בדומה לד”ר א.גור-אריה, מציין כי  חשוב להקפיד על מינונים משום שנמצא כי ייתכנו תופעות לוואי, כגון חרדה, ופגיעה קוגניטיבית אם נעשה שימוש לא נכון.

גם ש. כדורי בדומה לא.ו. זוארדי ולד”ר א. גור-אריה, מתייחסת לחרדה ולפרנויה כתופעות שליליות אצל משתמשי מריחואנה ללא הכוונה. המריחואנה פוגעת בכושר השיפוט, ביכולת המוטורית וביכולת לנהוג.

פרק ג’ – סיכום ומסקנות

בעבודה זו הצגתי את הדיון הקיים במרבית העולם המערבי, לגבי לגיליזיציה של המריחואנה הרפואית.

הצגתי את רשימת השימושים הרפואיים המקובלים ביותר של הקאנביס, תוך כדי ציון אלטרנטיבות רפואיות הקיימות לכל אחת מהבעיות הרפואיות עליהן הקאנביס ותוצריו נותנים מענה.

לדוגמא, השוואה לתרופות הקיימות להפחתת לחץ תוך עיני, מורפיום וואליום, הנמצאות בשימוש לשיכוך כאבים קשים וטיפול בחרדה לחולים כרוניים.

מצד שני, סקרתי גם את הנזקים, החסרונות והסיכונים אשר יכולים לנבוע מהשימוש במריחואנה רפואית. כאמור לעיל, חלק מהדעות הרווחות נשענות על אינפורמציה מדעית מוכחת אך חלק מהן נובעות מחוסר ידע ודעות קדומות.

בכל המקורות עליהם נשענתי בעבודתי, ישנה התייחסות חיובית ואוהדת לאישור השימוש במריחואנה הרפואית  תוך הצעה לעשות זאת תחת פיקוח רפואי וקביעת קריטריונים קבועים וברורים לאוכלוסיות אשר תקבל אישור.

אותם מקורות ציינו את הסכנות שבשימוש במריחואנה בכלל ובמריחואנה הרפואית בפרט: החשש כי שימוש לא מבוקר עלול לגרום לפגיעה נפשית – כחרדה ופרנויה.

יחד עם זאת, מקורות אלו שוללים את סכנת ההתמכרות למריחואנה הנרכשת ממקור מאושר, כשאיכות החומר מבוקרת באופן חוקי ומוסדר.

לאור האמור לעיל והמחקרים הרבים בתחום ובהתחשב בתועלת ובעזרה האדירה הצפויים מהשימוש במריחואנה לצרכים רפואיים לאוכלוסיות בעלות מחלות כרוניות נראה כי אישור השימוש יכול להוות אור בקצה המנהרה עבורן. כמו כן, נראה כי אישור השימוש יאפשר פיקוח על איכות החומר, אופן גידולו וכמות החומר הפעיל בו ובד בבד גם יוביל להקטנת התלות בספקים מהשוק השחור ולמעורבות של העולם התחתון בתחום זה ובכך תמנע זליגה של החומר לידיים עברייניות.

כאמור, הלגיליזיציה תאפשר לחולים סופניים ולאלו הסובלים מכאבים עזים לקבל טיפול שיכול להקל עליהם מאוד את הסימפטומים הקשים ולשפר משמעותית את איכות החיים שלהם.

ביבליוגרפיה

ארגמן, מ’ (2002). “קאנביס וחשיש”

[ www.motiargaman.com]

ד”ר גור אריה, א’, ד”ר בריל, ס’ (2009). “השימוש בקאנביס רפואי”. מתוך: כתב העת הישראלי לשכוך כאב וטיפול פליאטיבי : 18, 6-3.

זוארדי, א.ו, קריפה, ג.א.ס, הלאק, ג.א.ס, מוראירה, פ.א, גוימאראס, פ.ס (2006). “קאנאבידיול, רכיב בצמח הקנביס המעובד, כתרופה אנטי- פסיכוטית” מתוך: כתב העת הברזילאי למחקר רפואי וביולוגי: 39 (4).

קנאבידיול – קנביסה

כדורי, ש’, ליבנה, ג’ (2000). “עלה ירוק או עלה לניידת”. מתוך: סיעוד אונקולוגי, 9 (2), 15- 18.

פלג, דנה ג’ (2003). “מריפואנה: ענני חמלה”. מתוך: כתב העת חיים אחרים: הירחון הישראלי לרפואה טבעית, מיסטקה, וחשיבה אלטרנטיבית: (87), 26-23.

הקבוצה תתפעל שלהלן, חולים בעלי אישור יגדלו למיטוב יכולתם, התוצרת ומקום הגידול יעברו פיקוח ויעמדו בתקנים הנחוצים, חלקי הצמח ימויינו לפי איכותם:

- פרחים ישמשו למכירה, במחיר עלות מינימלי, לחולים חברי הקבוצה אשר אין ביכולתם לגדל.

- עלים וגבעולים ישמשו להכנת מגוון מוצרים כגון:שמן חשיש, מאכלי קנביס וכו’, זאת בכדי לתת פתרון לחולים אשר אינם יכולים לעשן או אשר טיפולתם מיטב עם צורת שימוש אחרת.

הפרחים יעברו תהליך של הפרדה מעלים ולאחר מכן ייבושו בתנאים נאותים, כל הפרחים יתוייגו לפי תאריך ייצור, זן ומשקל. כיוון שזנים שונים מיטיבים עם מחלות שונות, נוכל ליצור תוכנית אשר בה לכל מספר חולים יהיה מגדל קבוע אשר יגדל את הזנים המועילים ביותר בשבילהם.

מעבר לכך הקבוצה תארגן ימי עיון, הרצאות ותתן עזרה וליווי לחולים אשר יצטרכו זאת, גם תנתן עזרה בהתליך גידול לחולים אשר הינם מגדלים חדשים כגון: זרעים מזנים איכותיים, ציוד גידול במחיר מסובסד, ידע בגידול ,התמודדות עם מחלות ומזיקים וכו’. האגודה אינה למטרת רווח וכל תשלום, בצורת דמי חבר או אחרת, יהיה מינימלי ורק על מנת לכסות את הוצאות הקבוצה. הקבוצה תשמור על סודיות ותתן מענה, אם יקום הצורך, לבעיות ובקשות מול הרשויות.

ניתן לפנות כאן בדף צור קשר

או בטלפון:

03-7364731

קישור למסמך מאתר הכנסת:

http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02485.pdf

שימוש במריחואנה בזמן הריון פוגע בעובר

בקמפיינים נגד סמים עולה האשמה חריפה שילדים ניזוקים נזק בלתי הפיך עקב שימושן של האמהות בסמים במהלך ההיריון. כיום, לעתים תכופות נטען שמריחואנה גורמת לפגמים מלידה וליקויי התפתחות.

העובדות

מספר מחקרים טענו שדווח על משקל נמוך בזמן הלידה ואי-תקינויות גופניות בקרב תינוקות שנחשפו למריחואנה ברחם. אולם, כשנוקו גורמים אחרים הידועים כמשפיעים על תוצאות ההיריון, כגון גיל האם, מעמד סוציו-אקונומי ושימוש באלכוהול וסמים, הקשר בין שימוש במריחואנה והשפעות שליליות על העובר נעלם.

מחקרים רבים נוספים נכשלו במציאת השפעות שליליות כתוצאה מחשיפה למריחואנה. ובכל זאת, כשמתגלות תוצאות שליליות, הן נוטות לזכות לפרסום רב, ללא קשר לאיכות המחקר.

* תכופות טוענים בימינו ששימוש במריחואנה בזמן הריון גורם ללוקמיה בילדות. הבסיס לטענה זו הוא מחקר בודד, במסגרתו הודו 5% מהאימהות לילדים חולי לוקמיה בשימוש במריחואנה לפני או במשך ההיריון. לאחר מכן יצרו “קבוצת בקרה” של אמהות עם ילדים בריאים שנשאלו טלפונית לגבי שימוש בסמים בעבר. חמשת האחוזים המדווחים של שימוש במריחואנה שימשו כדי לחשב סיכון גדול פי 10 ללוקמיה בילדים שנולדו למשתמשות במריחואנה. בהתחשב בסקרים הלאומיים המראים ששכיחות השימוש במריחואנה עומדת על 10%, כמעט ודאי שהאימהות ב”קבוצת הבקרה” השתמשו בסמים ולא דיווחו על כך באוזני זרים בטלפון.

כמו כן, נעשה שימוש ב2 מחקרים כדי להוכיח שנגרם נזק עוברי כתוצאה משימוש במריחואנה. במסגרת מחקרים אלה נבחנו שוב ושוב ילדים של משתמשות במריחואנה. אולם בבחינה מדוקדקת יותר, נראה שהשפעות המריחואנה מינימאליות אם קיימות בכלל.

* אחרי מציאת חסר קל בתגובה לגירוי ויזואלי בקרב תינוקות שזה עתה נולדו, לא נמצא הבדל בגיל חצי שנה, שנה, שנה וחצי או שנתיים. בגיל 3, ההבדל היחיד (אחרי ניקוי משתנים מבלבלים) היה שילדים של מעשנות קלות הציגו כישורים פסיכו-מוטוריים טובים יותר. בגיל 4, ילדים של מעשנות כבדות (18.7 ג’וינטים לשבוע בממוצע) קיבלו ציונים נמוכים יותר בתת-סעיף אחד של מבחן סטנדרטי של התפתחות ורבלית. בגיל 6, אותם ילדים קיבלו ציונים נמוכים יותר במשימה אחת על המחשב- שמדדה “ערנות” או “דריכות”. בעשרות סעיפים ותתי-סעיפים אחרים מעולם לא נמצאו הבדלים.
* במחקר אחר, מבחני איי.קיו סטנדרטיים ניתנו לבני 3 שנחשפו למריחואנה ולבני 3 שלא נחשפו. החוקרים לא מצאו הבדלים בציונים הכלליים. אולם ע”י פילוח המדגם לפי גזע, הם מצאו- בקרב ילדים אפרו-אמריקאיים בלבד- ציונים נמוכים יותר בתת-סעיף אחד עבור אלה שנחשפו במהלך השליש הראשון של ההיריון, וציונים נמוכים יותר בתת-סעיף אחר עבור אלה שנחשפו במהלך השליש השני.

למרות שהגיוני לייעץ לנשים הרות להימנע משימוש ברוב הסמים, כולל מריחואנה, המשקל של הראיות המדעיות מצביע על כך שלמריחואנה יש מעט השפעות שליליות על התפתחות העובר האנושי

טענה:

מריחואנה גורמת למחלות ריאות

תכופות נטען שעשן המריחואנה מכיל ריכוזים גבוהים כל כך של חומרים הגורמים לגירוי הריאות, שהסיכון שמעשני מריחואנה יפתחו מחלת ריאות שווה או גדול מזה של מעשני טבק.

העובדות

פרט לרכיביהם הפסיכו-אקטיביים, עשן מריחואנה ועשן טבק הם כמעט זהים. בגלל שרוב מעשני המריחואנה שואפים יותר עמוק ומחזיקים את העשן בריאותיהם, עלול להצרך יותר חומר מסוכן בכל סיגריה. מכל מקום, מה שמשנה זה הנפח הכולל של שאיפת החומרים המגרים את הריאות ולא הכמות הנמצאת בכל סיגריה.

* רוב מעשני הטבק צורכים יותר מ10 סיגריות ביום וישנם כאלה הצורכים 40 או יותר. מעשני מריחואנה קבועים צורכים יותר מ3-5 סיגריות ביום לעיתים רחוקות בלבד, ורובם צורכים הרבה פחות. לכן, כמות החומר המגרה הנשאף כמעט אף פעם לא מתקרבת לזו הנשאפת ע”י מעשני טבק.

אנשים המעשנים מריחואנה בתכיפות חווים סימפטומים שליליים במערכת הנשימה כתוצאה מהעישון, כולל שיעול כרוני, ליחה כרונית, וצפצופים בנשימה. אולם המחקר הקליני היחיד ה prospective מראה שאין הגדלה של הסיכון לפתח מחלת ריאות חמורה (ברונכיטיס כרוני ונפחת).

* מאז 1982, חוקרים באוניברסיטת UCLA העריכו תפקוד ריאות ומאפייני תאים של הסמפונות במעשני מריחואנה בלבד, מעשני טבק בלבד, אנשים המעשנים גם טבק וגם מריחואנה ואנשים שאינם מעשנים. למרות שנמצאו שינויים אצל מעשני מריחואנה בלבד, הם הרבה פחות ניכרים מאשר אלה שנמצאו אצל מעשני טבק.
* השינויים שנגרמו על ידי המריחואנה אף היו שונים, והתרחשו בעיקר בנתיבי האוויר הגדולים של הריאות- לא נתיבי האוויר הקטנים הפריפריאליים המושפעים מעשן הטבק. היות ודלקת בנתיבי האוויר הקטנים היא הגורמת לברונכיטיס כרוני ולנפחת, יתכן ומעשני מריחואנה לא יפתחו מחלות אלה.
(marijuana smokers may not develop these diseases. 22 )

במסגרת סקר אפידמיולוגי (חקר מגיפות), נתנו כ1200 נבדקים מידע על עישון ותפקוד ריאות במרווחי זמן של שנתיים. אחוז גדול מהנבדקים עבר בדיקות תפקוד ריאות. למרות שלקבוצה קטנה שדווחה על עישון מריחואנה בעבר היו אי תקינויות בריאות, למעשני מריחואנה בהווה לא היתה הפחתה משמעותית בשום תפקוד של הריאות.
אין שום נתונים אפידמולוגיים או נתונים קליניים מצטברים שביכולתם להעלות את האפשרות/להציע שמעשני מריחואנה בלבד מפתחים סרטן ריאות. אולם, היות וחלק מהשינויים בתאי הסמפונות נראים טרום-סרטניים, אפשרי שקיים סיכון מוגבר לסרטן בקרב אנשים המעשנים מריחואנה בתכיפות.
היות והסיכונים לריאות המשויכים למריחואנה קשורים בעישון, הסכנה אינה קיימת בצורות צריכה אחרות. עבור מעשנים מושבעים, הסיכון לריאות יכול להצטמצם בעזרת מוצרים חזקים יותר, המייצרים השפעה פסיכו-אקטיבית רצויה בפחות שאיפת חומרים המגרים את הריאות. אפשר גם לעודד מעשנים לוותר על שאיפה עמוקה והחזקת האוויר, המגבירות את ספיגת הסם אך במעט. לבסוף, סיכון לריאות יכול להיות מופחת אם המריחואנה תעושן בבאנגים במקום בסיגריות

טענה:

המריחואנה היא סם חסר ערך תרפויטי

הצעות להפוך את המריחואנה לזמינה מבחינה חוקית כתרופה נתקלות בטענה שישנם סמים בטוחים ויעילים יותר, כולל גרסה סינטטית של דלתא-9-THC, המרכיב הפעיל העיקרי במריחואנה.

העובדות

במשך אלפי שנים, ברחבי העולם, אנשים השתמשו במריחואנה לטיפול במגוון מצבים רפואיים.

היום, בארה”ב, שימוש כזה הוא אסור. למרות ש36 מדינות אישרו חקיקה לשימוש במריחואנה כתרופה, החוק הפדראלי אינו מאפשר את הפיכת המריחואנה לחוקית וזמינה עבור חולים.

מספר מחקרים הראו שמריחואנה אפקטיבית בהפחתת בחילה והקאה, הורדת הלחץ התוך-עיני המתקשר עם גלאוקומה, והפחתת עוויתות שרירים. כיום, אנשים רבים משתמשים במריחואנה למטרות אלה ואחרות, למרות מעמדה הבלתי חוקי.

* אנשים העוברים כימותרפיה מצאו שעישון מריחואנה יעיל נגד בחילה- תכופות יעיל יותר מתרופות פרמקולוגיות זמינות. אכן, 44% מהאונקולוגים שהשתתפו בשאלון אמרו שהמליצו על מריחואנה לפציינטים חולי סרטן; אחרים אמרו שהיו ממליצים עליה לו היתה חוקית.
* גם אלפי חולי איידס מעשנים מריחואנה כדי לטפל בבחילה ובהקאות הקשורים במחלה ובטיפול התרופתי (AZT drug therapy). היות והיא מגבירה את התיאבון, מריחואנה גם נותנת מענה להרזיה המתקשרת למחלה ומאפשרת לחולים לעלות במשקל ולהאריך את חייהם.

ב1986 שווקה בארה”ב כמוסת דלתא-9-THC סינטטית (מרינול), והתוויתה היתה לשימוש כנוגד בחילה. על אף יעילות מסוימת, למוצר מספר חסרונות רציניים, כולל עלות גבוהה. לדוגמה, חולה הצורך 3 קפסולות של 5 מ”ג ביום יוציא מעל ל5000$ בשנה עבור השימוש במרינול. בהשוואה למוצר הטבעי יש למרינול גם חסרונות פרמקולוגיים.

* בגלל שTHC הנצרך בבליעת קפסולות חודר לזרם הדם באטיות, הוא מניב ריכוזי scrum נמוכים יותר עבור כל מנה.
* THC הנצרך בבליעה נשאר בגוף יותר זמן בריכוזים יעילים, ויותר ממנו הופך לתרכובת אקטיבית בתהליך חילוף החומרים; לכן הוא יוצר אפקטים פסיכו-אקטיביים לא נעימים לעיתים תכופות יותר.
* בחולים הסובלים מבחילה, בליעת הקפסולות עצמה עלולה לעורר הקאה.

בקיצור, עישון מריחואנה גולמית יעיל יותר באספקת THC, ובמקרים מסוימים עשוי להיות יותר אפקטיבי.

אי החוקיות המתמשכת של מריחואנה רפואית מבוססת על שיקולים פוליטיים יותר מאשר על שיקולים מדעיים. למרות שבמשך שנות ה70 הממשלה תמכה בחקר הפוטנציאל התרפויטי של המריחואנה, תפקידה הפך לחסימת מחקר חדש והתנגדות לכל שינוי במעמדה החוקי של המריחואנה

טענה:

מריחואנה גורמת לנזק מוחי

מבקרים מצהירים שמריחואנה פוגעת בתאי מוח ושנזק זה גורם לאובדן זיכרון, ליקויים קוגניטיביים וקשיי למידה.

העובדות

הבסיס המקורי לטענה זו היה דיווח שבבדיקות שלאחר המוות נמצאו שינויים מבניים במספר אזורים במוח של שני קופים שנחשפו לTHC. בגלל ששינויים אלה עירבו בראש ובראשונה את ההיפוקמפוס, איזור בקליפת המוח המשחק תפקיד חשוב בלמידה וזיכרון, ממצא זה מעלה את האפשרות של תוצאות שליליות אפשריות עבור משתמשי מריחואנה אנושיים.

* מחקרים נוספים, במכרסמים, דיווחו על נזקים דומים במוח.
* אולם, כדי להשיג את התוצאות האלה, היה צריך לתת כמויות מאסיביות של THC, עד פי 200 מהמינון הפסיכו-אקטיבי לבני אדם. למעשה, מחקרים בהם נתנו מינון של פי 100 מהמינון לבני אדם לא הצליחו לחשוף שום נזק.

במחקר האחרון שפורסם נחשפו קופי רזוס לעשן בשאיפה דרך מסכת פנים בכמות שוות ערך ל4-5 ג’וינטים ליום במשך שנה אחת. כשהומתו הקופים 7 חודשים לאחר מכן, לא נצפו שינויים במבנה ההיפוקמפוס, בגודל התאים, במבנה התאים, או בקונפיגורציה הסינפטית של היפוקמפוס. הכותבים מסכמים:

* “אמנם נצפו אפקטים התנהגותיים ונוירו-אנדוקרינליים במשך החשיפה של הקופים לעשן מריחואנה, אולם לא נצפו שרידי השפעות נוירו-פתולוגיות ונוירו-כימיות של חשיפה למריחואנה 7 חודשים אחרי משטר עישון מריחואנה שנמשך שנה.”

כך, 20 שנה אחרי הדיווח הראשון על נזק מוחי בשני קופים שנחשפו למריחואנה, הטענה לגבי נזק לתאי מוח הופרכה ביעילות.

מעולם לא נערכו שום בדיקות של מוחות אנושיים. לעומת זאת, מחקרים רבים מספור חקרו את השפעת המריחואנה על תפקודים קוגניטיביים הקשורים למוח. רבים מיישמים מודל ניסיוני- בו נותנים למושאי המחקר מריחואנה בתנאי מעבדה, ואז משווים אותם לקבוצות בקרה במגוון מדדים המערבים תשומת לב, למידה וזיכרון.

* במספר מחקרים, לא התגלו שום הבדלים משמעותיים. למעשה, יש מחקר חשוב המדגים ששיכרון ממריחואנה לא פוגם ביכולת לשלוף מהזיכרון מידע שנלמד קודם לכן. אולם, יש הוכחות שמריחואנה, במיוחד במינונים גבוהים, עלולה לפגום ביכולת של המשתמש להפוך מידע חדש לזיכרון לטווח ארוך.

ישנה הסכמה כללית על כך שתחת השפעת מריחואנה הלמידה פחות יעילה, אולם אין שום הוכחה לכך שמשתמשי מריחואנה, אפילו משתמשים לטווח ארוך, סובלים מנזק תמידי. אכן, מחקרים רבים מספור, המשווים משתמשי מריחואנה עם קבוצות בקרה של לא מעשנים, לא מצאו שום הבדל משמעותי בלמידה, היזכרות, או פונקציות קוגניטיביות אחרות.

טענה :

מריחואנה היא סם ממכר

לעיתים תכופות מצהירים שמריחואנה ממכרת ביותר ושכל הגדלה בשכיחות/תדירות השימוש תוביל באופן בלתי נמנע להגברת ההתמכרות.

העובדות

מיסודם בכל הסמים ניתן להשתמש “באופן ממכר”, והדבר נעשה על ידי חלק מהאנשים. אולם כדי שסם יזוהה כממכר ביותר, נדרשות ראיות לכך שמספר מהותי של משתמשים נכשלו שוב ושוב בניסיונותיהם להפסיק את השימוש ופיתחו דפוסי שימוש שמפריעים לפעילויות אחרות בחייהם.

סקרים אפידמיולוגיים לאומיים מראים שהרוב הגדול של האנשים שחוו ניסיון עם מריחואנה לא הופכים למשתמשים קבועים.

ב1993, מבין אמריקאים בגילאי 12 ומעלה, כ34% השתמשו במריחואנה מתישהו במשך חייהם, אך רק 9% השתמשו בשנה האחרונה, 4.3% בחודש האחרון ו2.8% בשבוע האחרון.

מחקר longitudinal של צעירים שנסקרו לראשונה בתיכון מצא אף הוא אחוז גבוה של “שיעור הפסקת השימוש” במריחואנה. 77% השתמשו בסם, 74% מאלה לא השתמשו בשנה האחרונה ו84% לא השתמשו בחודש האחרון.

מובן שאפילו אנשים הממשיכים להשתמש במריחואנה במשך מספר שנים או יותר אינם בהכרח “מכורים” לסם. הרבה משתמשים קבועים, כולל הרבה מהמשתמשים על בסיס יומי, צורכים מריחואנה באופן שאינו מפריע לפעילויות אחרות בחייהם, ויתכן שבמקרים מסוימים מעצים אותן.

ישנן ראיות מועטות בלבד שמריחואנה מייצרת תלות גופנית ותסמיני גמילה בבני אדם.
כשניתנה לנבדקים אנושיים מנה יומית של 180-210 מ”ג THC בבליעה- מנה המקבילה ל15-20 ג’וינטים ביום, הפסקה פתאומית גרמה לסימפטומים שליליים, כולל הפרעות בשינה, חוסר מנוחה, בחילה, ירידה בתיאבון והזעה. עורכי המחקר פירשו סימפטומים אלה כראיות לתלות גופנית. אולם, הם הבחינו בטבעה המתון יחסית של התסמונת, ונותרו ספקניים באשר לשאלה האם היא מתרחשת כשמריחואנה נצרכת במינונים ובמצבים רגילים. אכן, כשמרשים לבני אדם לשלוט בצריכה, לא מתקבלים תסמיני גמילה שליליים אפילו בעקבות מינונים גבוהים.
תסמיני גמילה התקבלו בחיות מעבדה לאחר מתן מינונים גבוהים מאוד. לאחרונה, בוועידה שמומנה על ידי NIDA, חוקר תיאר תצפיות שלא פורסמו שעירבו חולדות שטופלו מראש בTHC ואז קיבלו מנה של חוסם רצפטורים קנבואידיים. שלא במפתיע, הדבר גרם לגמילה פתאומית, בעקבות ריקון הרצפטורים מהסם. ממצא זה אינו רלוונטי לגבי משתמשים אנושיים, שבעת הפסקת השימוש חווים חיסור הדרגתי של הTHC מהרצפטורים.

המפרסמים הנלהבים ביותר של טבעה הממכר של המריחואנה הם מספקי טיפול, שבשנים האחרונות קיבלו יותר ויותר משתמשי מריחואנה מבוטחים/בעלי ביטוח בריאות לתוכניות הגמילה שלהם. השימוש הגובר בטכנולוגיות איתור סמים במקומות עבודה, בתי ספר ועוד, יצר אף הוא קבוצה של משתמשי מריחואנה המגדירים עצמם כ”מכורים” בכדי לקבל טיפול במקום עונש.

טענה:
מריחואנה גורמת לתסמונת חוסר מוטיבציה

נאמר כי למריחואנה השפעה מזיקה על החברה משום שהיא הופכת את המשתמשים לפאסיביים, אדישים, לא פרודוקטיביים ולא מסוגלים או לא מעוניינים לעמוד במחויבויותיהם.

העובדות

הקונספט של תסמונת חוסר מוטיבציה הופיע לראשונה בשנות ה60 המאוחרות,  בתקופה בה השימוש במריחואנה בקרב בני נוער אמריקאיים עלה. בשנים שחלפו מאז, למרות העדר הגדרה מוסכמת של הקונספט, חוקרים רבים מספור ניסו לאשר את קיומו.
מחקרים גדולים של תלמידי תיכון לא מצאו באופן כללי שום הבדל בממוצע הציונים בין משתמשי מריחואנה ללא משתמשים.  מחקר אחד מצא ציונים נמוכים יותר בקרב תלמידים שדיווחו כי הם משתמשים במריחואנה על בסיס יומי, אולם עורכי המחקר נכשלו בניסיונם לזהות יחסי סיבה ותוצאה בין השניים והסיקו ששתי התופעות היו חלק ממערכת מורכבת של בעיות חברתיות ורגשיות הקשורות זו בזו.
במחקר שנערך לאורך זמן בקרב תלמידי אוניברסיטה, אחרי ניקוי גורמים אחרים, נמצא כי למשתמשי מריחואנה ציונים גבוהים יותר מאשר ללא משתמשים וכי הם בעלי סיכוי שווה להשלמת השכלתם בהצלחה.  מחקר אחר מצא כי משתמשי מריחואנה באוניברסיטה השיגו תוצאות גבוהות יותר במדדים מתוקננים של “ערכים להישגיות”.
גם מחקרי שטח שנערכו בג’מייקה, קוסטה ריקה ויוון לא מצאו הוכחות לקיומן של אוכלוסיות משתמשי מריחואנה שלקו בתסמונת חוסר מוטיבציה.
במדגמים אלה של זכרים ממעמד הפועלים, העבר החינוכי והעבר התעסוקתי של משתמשי מריחואנה היו לרוב דומים לאלה של לא משתמשים. למעשה, בג’מייקה נהגו תכופות לעשן מריחואנה במהלך שעות העבודה כאמצעי להגברת התפוקה.
תוצאות מחקרי מעבדה היו עקביות כמעט באותה המידה.

במחקר מסוים שארך 94 יום, למריחואנה לא היתה השפעה משמעותית על למידה, ביצועים או מוטיבציה.

במחקר נוסף שארך 31 יום, נבדקים שעישנו מריחואנה עבדו יותר שעות מאשר קבוצת הבקרה והגישו מספר שווה של אסימונים המייצגים כסף מזומן בסיום המחקר.

אולם במחקר קנדי שדרש מהנבדקים בקבוצת המריחואנה לצרוך מינונים גבוהים באופן חריג, נרשמה ירידה מסוימת ביעילות העבודה בימים שאחרי השימוש.

בלי ספק, כשמשתמשים במריחואנה בצורה הגורמת לשיכרון כמעט תמידי, סביר להניח שפעילויות אחרות יוזנחו.
מכל מקום, משקל הראיות המדעיות מחזק את האפשרות שאין שום דבר בתכונותיו הפרמקולוגיות של הקנאביס שמשנה גישה, ערכים, או יכולות הקשורים בעבודה.

כל חמשת הקנבינואידים (THC, CBD, CBG, CBC, CBN) נמצאו יעילים כנגד בקטריות. הם תפקדו היטב במיוחד כנגד בקטריות הידועות כעמידות בפני תרופות רבות, כגון זנים של מרסה (MRSA) שתקפו בתי חולים בבריטניה. ל-CBD ול-CBG יש את הפוטנציאל הגדול ביותר לשימוש מיסחרי היות והם אינם פסיכו-טרופיים (משני תודעה).

מלבד זיהוי יכולת אנטי בקטריאלית, החוקרים רצו להבין מדוע קנבינואידים אלה טובים כל כך בהריגת בקטריות. ברור שהם מאוד יעילים ספציפית בהתבייתות על מספר תהליכים חיוניים בבקטריות. לרוע המזל, אפילו לאחר עבודה נרחבת בשינוי הקנבינואידים והשוואת פעילויותיהם, מנגנון התבייתות זה נותר בגדר תעלומה. המדענים הצליחו להבין שמיקומה של שרשרת ה- n-pentyl ביחס ל- terpenoid moiety עוזרות לשלוט בחוסנן של החומצות הליפידיות.

קנבינואידים אלה מבטיחים מספיק כדי להצדיק ניסויים ומחקרים קפדניים. הם ישימים כאנטיספטיים למריחה חיצונית, כמרכיבים אנטיבקטריאלים מתכלים למוצרי קוסמטיקה, וכגורמים אנטיבקטריאליים סיסטמתיים.

מובא מתוך “Practical Herbalism”

חליטות שמן משמשות בעיקר למריחה חיצונית וכבסיס למשחות. אפשר לעשות בהן שימוש פנימי, אולם הן נספגות היטב דרך העור, ובאופן שימוש זה הן יעילות בשליחת פיטו-כימיקלים מסיסים בשומן לתוך זרם הדם עד פי 70 יותר מאשר כשאותם העשבים ניטלים דרך מערכת העיכול.

רוב הרכיבים הצמחיים המיטיבים, כולל אלקלואידים (תרכובות חנקן), הם מסיסים בשומן לפחות חלקית.

תמציות שמן מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות, כאלה הממוצות בתהליך כבישה קרה וכאלה שתהליך הכנתן מערב חימום. באופן כללי, עשבי מרפא יבשים ממוצים לשמן בקלות בכבישה קרה, ועשבים טריים נוחים למיצוי בעזרת חום. עשבים ופרחים עדינים, וכאלה המכילים ריכוזים גבוהים של שמנים נדיפים , יש למצות תמיד בתהליך קר, בין אם הם יבשים או טריים. תהליכי כבישה קרה עשויים להמשך שבועיים ויותר, בעוד שמיצוי באמצעות חום לוקח בדרך כלל מספר שעות בלבד.

רוב השמנים הצמחיים האיכותיים נעשים בכבישה קרה- הסוג היחידי שכדאי להשתמש בו- רגישים מאוד להתחמצנות/חמצון. הם יתקלקלו במהירות אם תנאי האיחסון שלהם אינם אידאליים. אפשר להשתמש בחומרי שימור טבעיים כדי להאריך את חיי המדף של מוצרי שמן, אך כדי שישמרו על איכות טובה צריך גם להגן עליהם מפני חום, אור ואויר. איחסון תמציות צמחים בקירור וחימומן בעדינות בעת הצורך, יאריכו את חיי המדף שלהם משמעותית. את רוב השמנים הצמחיים הלא מזוקקים בכבישה קרה אין לבשל או לחמם לטמפרטורה גבוהה בשום אופן, אפילו לא לצורך הכנת תמציות צמחים.

שני השמנים הצמחיים העמידים ביותר באופן טבעי בפני התחמצנות/חמצון הם שמן זית כתית מעולה ושמן זרעי ענבים. שמן זית מחזיק מעמד היטב בטמפרטורות גבוהות. זהו השמן המועדף להכנת תמציות חמות. שמן זרעי ענבים עשיר מאוד בתרכובות נוגדות חימצון, והוא מהווה בחירה מצויינת למיצוי בתהליך של כבישה קרה.

כבישה קרה

חומרי גלם:

• 1 כוס של עשב טרי קצוץ דק או עשב יבש טחון (שום כתוש טרי הוא בחירה מצויינת)

• 300-350 מ”ל שמן זרעי ענבים בכבישה קרה

• צנצנת בנפח של כליטר עם מכסה

אופן ההכנה:

1. לשים את העשב ואת השמן בצנצנת ולסגור היטב. השמן צריך לכסות את העשב ב2.5 ס”מ לפחות.
2. להניח את הצנצנת במקום חמים, רצוי בשמש ישירה.
3. לנער לפחות פעמיים ביום במשך שבועיים.
4. לסנן את השמן. למזוג אותו לבקבוקי זכוכית כהים ולסוגרם בחוזקה.
5. לאחסן במקרר, או, אם נעשה שימוש בחומר שימור טבעי, בארון חשוך.

תמציות שמן חמות

חומרי גלם:

• סיר גדול עמיד בחום. ניתן להשתמש בסיר אמאייל שאינו סדוק, פיירקס, או נירוסטה. לעולם אל תשתמשו באלומיניום.

• 3-4 כוסות עשב מרפא טרי קצוץ

• שמן זית כתית מעולה

אופן ההכנה:

1. השאירו את הסיר פתוח. על פלטת חימום או בתנור, העלו באיטיות רבה את טמפרטורת השמן עד שהתערובת מתחילה לבעבע. הנמיכו קלות את הטמפרטורה- לא יותר מ95 מעלות צלזיוס בתנור- עד שהבעבוע נהיה אטי מאוד אך יציב.
2. המשיכו בהרתחה אטית וממושכת זו וערבבו לעתים תכופות עד שהעשב פריך לחלוטין. התהליך עשוי לארוך בין 4-5 שעות ליום שלם או יותר, תלוי בכמות ובמידת הלחות של העשב.
3. סננו, מזגו לבקבוקים ואחסנו כמו בתהליך הכבישה הקרה.

שימור תמציות שמן

ישנם מספר חומרי שימור טבעיים שיכולים לעזור להאריך את חייהן של תמציות שמן. ניתן להשתמש בהם בנפרד או לשלבם יחד.

• שמן ויטמין E- מתערבב היטב עם שמנים אחרים, ומתפקד כנוגד חימצון יעיל. השתמשו בכרבע כפית על כל 30 מ”ל תמצית שמן.

• תמיסת בנזואין- תמצית של שרף עצים בעל תכונות משמרות. השתמשו ב1-2 טיפות לכל 30 מ”ל תמצית שמן.

• שמנים חיוניים- בעלי רמות משתנות של פעילות אנטי-מיקרובית, ויעזרו להאריך את חיי המדף. כמו כן יוסיפו ניחוח וערך תראפויטי.

• מור- שרף תנכי זה אפשר להפוך לתמיסה, או פשוט לכתוש לאבקה ולהוסיף לשמנים בעת מזיגתם לבקבוקים. השתמשו ב4-5 טיפות תמיסה או רבע כפית שרף כתוש לכל 30 מ”ל שמן.

• מרווה ורוזמרין- הוספת כל אחד מהעשבים האלה או שניהם (עדיף טריים) לתערובת כשמכינים תמציות שמן תעניק למוצר המוגמר את תכונותיהם נוגדות החימצון. חכו עד שתמציות השמן כמעט מוכנות לפני שתוסיפו את המרווה או הרוזמרין, וכסו את הסיר כדי לשמור על השמנים הנדיפים

• תמצית זרעי אשכולית- מעט קשה להשיג אותה, אבל יעילה ביותר כחומר משמר. משתנה בעוצמתה, אז מלאו אחר המלצות היצרן.

מובא מתוך “The How to Herb Book”

עשבי מרפא ממוצים בשמן. העשב יכול להיות מיובש או טרי. הוסיפו כ-600 מ”ל שמן זית ל55 מ”ל של עשב מרפא והניחו במקום חמים למשך 4 ימים, או הניחו את התערובת בבוילר כפול וחממו בעדינות את השמן למשך שעה או שתיים. סחטו את השמן מהעשב. ניתן להוסיף ויטמין E כדי לעזור בשימורו. אחסנו בבקבוק במקרר.

מובא מתוך “Herbal Antibiotics”

חליטות שמן שימושיות במיוחד לכוויות, כוויות שמש, עור יבש וסדוק, זיהומי עור, טיפות אוזניים, ולשימוש על פצעים כמשחת מרפא מרגיעה. התכונות הרפואיות של הצמח מועברות לבסיס של שמן. ליצירת משחת מרפא השמן מיוצר במרקם עבה ונוקשה מעט בזכות שעוות דבורים שמוסיפים לו.

שימוש בעשבים מיובשים

כדי להכין חליטת שמן מעשבי מרפא מיובשים, קחו את העשבים בהם אתם רוצים להשתמש וטחנו אותם לאבקה דקה ככל האפשר. הניחו אותם בתבנית אפיה מזכוכית וכסו בשמן. שמן זית הוא בחירה טובה משום שהוא שמן שלא יתקלקל. יש לו תכונות אנטי מיקרוביות חזקות. ערבבו את העשבים כדי לוודא שהם ספוגים היטב בשמן, ואז הוסיפו שמן שיכסה אותם ב 6-13 ס”מ. אפשר להשאירם בשמש לשבועיים או לאפות אותם בתנור בחום הנמוך ביותר שהתנור מאפשר למשך 8 שעות או למשך הלילה. יש הרבליסטים שמעדיפים להרתיח את העשבים והשמן במשך 10 ימים בחום של 38 מעלות צלזיוס בslow cooker (סיר חשמלי לבישול ארוך). כשההכנה מסתיימת סננו את השמן מהעשבים על ידי לחיצתם בבד חזק בעל אריגה צפופה.

שימוש בעשבים טריים

כדי להכין חליטת שמן/תמצית שמן מעשבי מרפא טריים, שימו את העשבים בתוך צנצנת וכסו אותם בשמן באופן שאף חלק מהצמח לא ישאר חשוף לאויר. הניחו בשמש לשבועיים או בשלו ב slow cooker (סיר חשמלי לבישול ארוך) במשך 5 ימים בטמפרטורה נמוכה. לחצו את העשבים בתוך בד (כדי לנקז את השמן המסונן). הניחו לשמן לעמוד. אחרי יום, המים הנמצאים בעשבים באופן טבעי ישקעו לתחתית. מזגו את השמן והפטרו מהמים. יש הרבליסטים המעדיפים להתחיל את חליטת השמן/תמצית השמן בהשריית העשב למשך 24 שעות במעט אלכוהול שיוצקים מעל העלים. פעולה זו מפרקת את קירות תאי הצמח ועוזרת לתחילת תהליך המיצוי. לאחר מכן הוסיפו את השמן והמשיכו כמתואר מעלה.